Datasets:

Degeneration-Nation
/

degeneration-html-multilingual

id stringlengths 12 34	language stringclasses 12 values	title stringlengths 4 225	content stringlengths 54 598k	html stringlengths 1.97k 609k	url stringlengths 41 69	original_url stringclasses 414 values
he/actualia50.html	he	העתיד של השמאל - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ	העתיד של השמאל - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ התדרדרות הארץ העתיד של השמאל ביבי איננו האשם - הוא רק מאיץ תהליכי פירוק וסתירות פנימיות שהיו נטועים ביישות הציונית מלכתחילה. הוא לא הגורם אלא הקטליזטור. כיצד יראה המפץ הגדול של הימין והשמאל בישראל? בארץ-ישראל קמו שני עמים יהודיים, בה עוצבה דמותם הרוחנית, הדתית והמדינית מאת: אני אני משמע אני אני מה יקח עמו השמאל לגלות מהתרבות הישראלית? ( מקור ) כשהאינדיבידואל של ימינו מחכה בתור לקלפי הוא עובר חוויה לא נעימה וחש מושפל: מדוע קולו האינדיבידואלי, הייחודי, שווה לקולם של כל האחרים בתור (אותם הוא לא ממש מעריך)? מכיוון שהפתק הוא אותו פתק, כמו לכולם - הוא חייב למצוא לפחות נימוק אינדיבידואלי להחלטתו (הוא הרי מצביע כנראה לאותה מפלגת שמאל כמו תמיד - אבל לפחות הנימוק מקורי, או ההתחבטות, או שמא אולי... הוא מצא מפלגת אווירה חדשה? ריח של התחדשות באוויר!). כי למה לאינדיבידואל בכלל להשתתף בריטואל שמנמיך את הערכתו העצמית ואת שיווי המשקל הנרקסיסטי שלו? הוא כמובן יודע שהשפעתו על התוצאה היא אפס: אז אולי זהו באמת ערכו? האם הערך של דעתו שווה לאחרים? הדמוקרטיה היא הרי שיטת השלטון הגרועה ביותר (מלבד...דיקטטורה) - להכרה בערכו כאינדיבידואל. לעומתו, הטיפוס הקולקטיבי, ניגש לקלפי בשמחה ובהתרוממות רוח. הוא מרגיש שהוא חלק. חלק מהקבוצה שלו. הוא לא איבד את היכולת הפרימיטיבית להיות חלק מקולקטיב - וההצבעה היא ריטואל שמאשר לו את שייכותו, בדיוק כמו הליכה לבית כנסת, השתתפות בהופעה או צפייה במשחק כדורגל (או בימינו: צפייה בטלוויזיה). אין ספק שמדובר בטיפוס נחות ביחס לאינדיבידואל (שלא לדבר על היותו מצביע ימין). אך מה לעשות? אינדיבידואלים לא מנצחים בבחירות - קולקטיבים כן. מה יעשה האינדיבידואל כשהקולקטיב נשמט מידיו? האינדיבידואלים לעולם לא יולידו ילדים באותו קצב כמו הקולקטיביים, והקולקטיב די מתעב אותם (זה הדדי). בהיעדר היכולת לגבש אינדיבידואלים לרוב, בפני השמאל עומדות כיום שלוש אפשרויות, ששלושתן מעוגנות בשלבים שונים בהיסטוריה של עמנו. האפשרות העדיפה ביותר עבורו היא אופציית בית ראשון: אם השמאל היה תאב חיים הוא פשוט היה מתפצל מהימין, מסרב להמשיך לממן את מדינת ישראל (שהיא מדינה בה השמאל מממן את הימין בכל מובן שהוא), ויוצא למחאה נרחבת להקמת מדינה בין חיפה לראשון שבירתה תל אביב, ללא גבול עם הערבים, עם זכויות אזרח שוות, תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם ויחסים תקינים עם אומות העולם. בקיצור: מדינה שלא עושה בושות - ולא מדינת ביבי. מדינת ישראל המערבית הדמוקרטית (והעשירה) היתה חיה בשלום עם מדינת ישראל המזרחית היהודית (והענייה), שהיתה חיה על חרבה. הפיצול הזה היה עושה רק טוב ליחסי הציבור של העם היהודי, מכיוון שהיה מפצל את ישראל למדינה נאורה ולמדינה חשוכה, ומאפשר לקשרי החוץ הכלכליים והמדיניים להתנהל דרך פרוקסי של ישות מקובלת בעולם, שהיא הפנים היפות שלנו, ואיננה נושאת על גבה את חטוטרת הכיבוש. במתאר כזה, חומת השנאה ההדדית בלבבות שהקים ביבי היתה מתגשמת לגבול של ממש - בתוכנית התנתקות והפרדה בין שני המחנות. תמה הממלכה המאוחדת, שימיה היו קצרים גם בבית ראשון - ויחי הפיצול בין הממלכות. איש לאהליך ישראל. זוהי כמובן הדרך היחידה שבה עם השמאל יחזור לשלוט בגורלו ולא יהפוך לשבוי בידי עם הימין, כלומר הסיכוי האחרון שלו לריבונות. מדוע פתרון מתבקש זה אינו ישים, ואף אינו עולה על דעתו של השמאל? כי זהו כמובן פתרון קולקטיבי מאוד, שמצריך בניית אתוס בסדר גודל של הציונות, הכולל חלום משותף והתארגנות רחבה, ולכן האינדיבידואלים לעולם לא יצליחו לממש אותו. לפיכך, בהיעדר יכולת לתרגם מחאה ותסכול לעצמאות, עומדת בפני השמאל אופציית בית שני. אמנם, השלטון איננו בידיו ולא יהיה, וגורלו הפוליטי-מדיני הופקע מידיו, כפי שהיה מצבם של הפרושים. אמנם, הקנאים והצדוקים והרומאים יאכלו אחד את השני (וכנראה אף יביאו חורבן בסוף), והוא שבוי שלהם ושל שגיונותיהם. אך במקום לעסוק בפוליטיקה - הוא יכול לעסוק בתורה. הוא יכול להקים תרבות חדשה, תרבות עברית, שהרי בתרבות האיכויות קובעות ולא הכמויות. אחרי החורבן - התרבות שלו תנצח, ואולי אפילו את רומא (בסופו של דבר... דרך הנצרות). במצב כזה השמאל היה מסתגר בעצמו, מתנכר למדינה, ועוסק בהקמת מפעל תרבותי משותף (חרדים...מישהו?). בצורה זו השמאל החילוני היה מפנים שיתרונו על הימין הדתי הוא דווקא יתרון רוחני, בעוד שלצד השני היתרון החומרי והכמותי (ולכן הכוח), ומוותר על ניסיון להידבר איתו ולהשפיע עליו (כלומר על ניסיון לגיוס כוחני של התרבות, שהופך אותה לתרבות נחותה), ומאמץ אידיאולוגיה של "תורה לשמה" - תרבות לשמה. לצורך זה היה עליו לעזוב את העיסוק האובססיבי בכיבוש ובערבים - דהיינו בכוח - או בכסף, ולהתייאש לחלוטין מהמימד החומרי של החיים, לטובת פיתוח חיי הרוח (המוסר איננו רוח! - כפי שהטפת מוסר איננה נבואה). צעד מרכזי במפעל כזה היה ניסיון ליצור, לערוך ולגבש קורפוס קאנוני יוצא דופן באיכותו הספרותית - תנ"ך חדש, או תלמוד חדש, או זוהר חדש (אך לא העתקים חיוורים "חילוניים" של כל אלה - יש צורך גם בצורה חדשה!) - דהיינו יצירת מופת שיכולה לדלג תקופות ותרבויות. גם דרך הרנסאנס פתוחה בפניו: ניסיון ליצור קפלה סיסטינית חדשה ומבנה בעל איכויות אמנותיות יוצאות דופן ברמה העולמית. אפילו הדגם של תרבות העולם הגרמני לפני השואה יכול לעבוד: רצף של יוצרים בעלי שיעור קומה ייחודי בכל התחומים, שמפרים אחד את השני. מדוע גם פתרון זה נראה אבוד? כי אתוס ה-"תרבות" איננו זהה לאתוס האינדיבידואלי, וכל עוד האינדיבידואל לא יבכר את תרבותו על עצמו - נקבל לכל היותר תרבות נרקיסיסטית, דהיינו ברמה נמוכה. לכן הפתרון הסביר ינבע דווקא מהשלב השלישי, והקרוב יותר, בהיסטוריה היהודית: הגלות. בשביל לצאת לגלות לא צריך תנועת המונים, לא צריך התארגנות, ואפילו חלום לא צריך - רק את שברו. כי יציאה לגלות איננה בהכרח יציאת מצרים, וגלות היא שטף של יחידים, התפזרות, התפרקות. הגלות איננה של קולקטיבים אלא של אינדיבידואלים. אף אחד לא יגלה את השמאל, הוא פשוט יגלה את עצמו, משילוב של טעמים אידיאולוגיים, כלכליים ותרבותיים. לא כיף לחיות במדינת ביבי (שתשאר מדינת ביבי גם כשלא יהיה ביבי. העם הוא הבעיה - לא המנהיג). אך גם לתנועה כזו עדיף לגבש אתוס, ואתוס כזה מן הסתם יראה כך: תנועת "החזרה לגלות" היא תנועה לחזרה לנורמליות היהודית, היא תנועה נגד הכיבוש, והיא תנועה לחזרה להישגיו הגדולים (והאינדיבידואליים תמיד) של הגניוס היהודי. סמלה של גלות זו יהיה השאיפה להפסיק ליצור כחלק מהתרבות העברית - ובשפה העברית - והתחברות מחדש לתרבות העולמית. אתגר מרכזי וראוי לגלות החדשה והאידיאולוגית יהיה הקמת קהילות יהודיות בסין, יפן, קוריאה והודו, והפצת התרבות היהודית במזרח הרחוק - בדרך לסינתזה תרבותית מקורית במיוחד שעוד לא ראינו בתולדות היהדות. אקטואליה אלטרנטיבית	<!DOCTYPE html> <html dir="ltr" lang=""> <head> <meta charset="utf-8"> <meta name="viewport" content="width=device-width, initial-scale=1.0"> <title>העתיד של השמאל - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ</title> <link rel="icon" type="image/png" href="favicon-192x192.png" sizes="192x192"> <link rel="apple-touch-icon" sizes="180x180" href="apple-touch-icon-180x180.png"> <link rel="canonical" href="https://hitdarderut-haaretz.org/actualia50.html" /> <meta name="twitter:card" content="summary_large_image"> <meta property="og:image" content="https://degeneration-of-nation.org/img/titus.jpg" /> <link rel="license" href="https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"> <script type="application/ld+json">{"@context": "https://schema.org", "@type": "CreativeWork", "license": "https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"}</script> </head> <body> <link rel="stylesheet" href="styles.css"> <link rel="stylesheet" href="column.css"> <link rel="stylesheet" href="article.css"> <script src="https://ajax.googleapis.com/ajax/libs/jquery/3.7.1/jquery.min.js" type="text/javascript"></script> <script src="add.js" type="text/javascript"></script> <div class="mainheadline"><a href="/">התדרדרות הארץ</a></div> <div class="row"> <div>העתיד של השמאל</div> <div>ביבי איננו האשם - הוא רק מאיץ תהליכי פירוק וסתירות פנימיות שהיו נטועים ביישות הציונית מלכתחילה. הוא לא הגורם אלא הקטליזטור. כיצד יראה המפץ הגדול של הימין והשמאל בישראל? בארץ-ישראל קמו שני עמים יהודיים, בה עוצבה דמותם הרוחנית, הדתית והמדינית</div> <div class="editor">מאת: אני אני משמע אני אני</div> <div style="background-image:url(img/titus.jpg);"></div> <div>מה יקח עמו השמאל לגלות מהתרבות הישראלית?<a class="imagesource" href="https://fr.m.wikipedia.org/wiki/Fichier:Arch_of_Titus_Menorah.png">  (<u>מקור</u>)</a></div> <div> כשהאינדיבידואל של ימינו מחכה בתור לקלפי הוא עובר חוויה לא נעימה וחש מושפל: מדוע קולו האינדיבידואלי, הייחודי, שווה לקולם של כל האחרים בתור (אותם הוא לא ממש מעריך)? מכיוון שהפתק הוא אותו פתק, כמו לכולם - הוא חייב למצוא לפחות נימוק אינדיבידואלי להחלטתו (הוא הרי מצביע כנראה לאותה מפלגת שמאל כמו תמיד - אבל לפחות הנימוק מקורי, או ההתחבטות, או שמא אולי... הוא מצא מפלגת אווירה חדשה? ריח של התחדשות באוויר!). כי למה לאינדיבידואל בכלל להשתתף בריטואל שמנמיך את הערכתו העצמית ואת שיווי המשקל הנרקסיסטי שלו? הוא כמובן יודע שהשפעתו על התוצאה היא אפס: אז אולי זהו באמת ערכו? האם הערך של דעתו שווה לאחרים? הדמוקרטיה היא הרי שיטת השלטון הגרועה ביותר (מלבד...דיקטטורה) - להכרה בערכו כאינדיבידואל. <br><br> לעומתו, הטיפוס הקולקטיבי, ניגש לקלפי בשמחה ובהתרוממות רוח. הוא מרגיש שהוא חלק. חלק מהקבוצה שלו. הוא לא איבד את היכולת הפרימיטיבית להיות חלק מקולקטיב - וההצבעה היא ריטואל שמאשר לו את שייכותו, בדיוק כמו הליכה לבית כנסת, השתתפות בהופעה או צפייה במשחק כדורגל (או בימינו: צפייה בטלוויזיה). אין ספק שמדובר בטיפוס נחות ביחס לאינדיבידואל (שלא לדבר על היותו מצביע ימין). אך מה לעשות? אינדיבידואלים לא מנצחים בבחירות - קולקטיבים כן. <br><br> מה יעשה האינדיבידואל כשהקולקטיב נשמט מידיו? האינדיבידואלים לעולם לא יולידו ילדים באותו קצב כמו הקולקטיביים, והקולקטיב די מתעב אותם (זה הדדי). בהיעדר היכולת לגבש אינדיבידואלים לרוב, בפני השמאל עומדות כיום שלוש אפשרויות, ששלושתן מעוגנות בשלבים שונים בהיסטוריה של עמנו. האפשרות העדיפה ביותר עבורו היא אופציית בית ראשון: אם השמאל היה תאב חיים הוא פשוט היה מתפצל מהימין, מסרב להמשיך לממן את מדינת ישראל (שהיא מדינה בה השמאל מממן את הימין בכל מובן שהוא), ויוצא למחאה נרחבת להקמת מדינה בין חיפה לראשון שבירתה תל אביב, ללא גבול עם הערבים, עם זכויות אזרח שוות, תל"ג לנפש מהגבוהים בעולם ויחסים תקינים עם אומות העולם. בקיצור: מדינה שלא עושה בושות - ולא מדינת ביבי. מדינת ישראל המערבית הדמוקרטית (והעשירה) היתה חיה בשלום עם מדינת ישראל המזרחית היהודית (והענייה), שהיתה חיה על חרבה. הפיצול הזה היה עושה רק טוב ליחסי הציבור של העם היהודי, מכיוון שהיה מפצל את ישראל למדינה נאורה ולמדינה חשוכה, ומאפשר לקשרי החוץ הכלכליים והמדיניים להתנהל דרך פרוקסי של ישות מקובלת בעולם, שהיא הפנים היפות שלנו, ואיננה נושאת על גבה את חטוטרת הכיבוש. במתאר כזה, חומת השנאה ההדדית בלבבות שהקים ביבי היתה מתגשמת לגבול של ממש - בתוכנית התנתקות והפרדה בין שני המחנות. תמה הממלכה המאוחדת, שימיה היו קצרים גם בבית ראשון - ויחי הפיצול בין הממלכות. איש לאהליך ישראל. זוהי כמובן הדרך היחידה שבה עם השמאל יחזור לשלוט בגורלו ולא יהפוך לשבוי בידי עם הימין, כלומר הסיכוי האחרון שלו לריבונות. <br><br> מדוע פתרון מתבקש זה אינו ישים, ואף אינו עולה על דעתו של השמאל? כי זהו כמובן פתרון קולקטיבי מאוד, שמצריך בניית אתוס בסדר גודל של הציונות, הכולל חלום משותף והתארגנות רחבה, ולכן האינדיבידואלים לעולם לא יצליחו לממש אותו. לפיכך, בהיעדר יכולת לתרגם מחאה ותסכול לעצמאות, עומדת בפני השמאל אופציית בית שני. אמנם, השלטון איננו בידיו ולא יהיה, וגורלו הפוליטי-מדיני הופקע מידיו, כפי שהיה מצבם של הפרושים. אמנם, הקנאים והצדוקים והרומאים יאכלו אחד את השני (וכנראה אף יביאו חורבן בסוף), והוא שבוי שלהם ושל שגיונותיהם. אך במקום לעסוק בפוליטיקה - הוא יכול לעסוק בתורה. הוא יכול להקים תרבות חדשה, תרבות עברית, שהרי בתרבות האיכויות קובעות ולא הכמויות. אחרי החורבן - התרבות שלו תנצח, ואולי אפילו את רומא (בסופו של דבר... דרך הנצרות). במצב כזה השמאל היה מסתגר בעצמו, מתנכר למדינה, ועוסק בהקמת מפעל תרבותי משותף (חרדים...מישהו?). בצורה זו השמאל החילוני היה מפנים שיתרונו על הימין הדתי הוא דווקא יתרון רוחני, בעוד שלצד השני היתרון החומרי והכמותי (ולכן הכוח), ומוותר על ניסיון להידבר איתו ולהשפיע עליו (כלומר על ניסיון לגיוס כוחני של התרבות, שהופך אותה לתרבות נחותה), ומאמץ אידיאולוגיה של "תורה לשמה" - תרבות לשמה. לצורך זה היה עליו לעזוב את העיסוק האובססיבי בכיבוש ובערבים - דהיינו בכוח - או בכסף, ולהתייאש לחלוטין מהמימד החומרי של החיים, לטובת פיתוח חיי הרוח (המוסר איננו רוח! - כפי שהטפת מוסר איננה נבואה). צעד מרכזי במפעל כזה היה ניסיון ליצור, לערוך ולגבש קורפוס קאנוני יוצא דופן באיכותו הספרותית - תנ"ך חדש, או תלמוד חדש, או זוהר חדש (אך לא העתקים חיוורים "חילוניים" של כל אלה - יש צורך גם בצורה חדשה!) - דהיינו יצירת מופת שיכולה לדלג תקופות ותרבויות. גם דרך הרנסאנס פתוחה בפניו: ניסיון ליצור קפלה סיסטינית חדשה ומבנה בעל איכויות אמנותיות יוצאות דופן ברמה העולמית. אפילו הדגם של תרבות העולם הגרמני לפני השואה יכול לעבוד: רצף של יוצרים בעלי שיעור קומה ייחודי בכל התחומים, שמפרים אחד את השני. <br><br> מדוע גם פתרון זה נראה אבוד? כי אתוס ה-"תרבות" איננו זהה לאתוס האינדיבידואלי, וכל עוד האינדיבידואל לא יבכר את תרבותו על עצמו - נקבל לכל היותר תרבות נרקיסיסטית, דהיינו ברמה נמוכה. לכן הפתרון הסביר ינבע דווקא מהשלב השלישי, והקרוב יותר, בהיסטוריה היהודית: הגלות. בשביל לצאת לגלות לא צריך תנועת המונים, לא צריך התארגנות, ואפילו חלום לא צריך - רק את שברו. כי יציאה לגלות איננה בהכרח יציאת מצרים, וגלות היא שטף של יחידים, התפזרות, התפרקות. הגלות איננה של קולקטיבים אלא של אינדיבידואלים. אף אחד לא יגלה את השמאל, הוא פשוט יגלה את עצמו, משילוב של טעמים אידיאולוגיים, כלכליים ותרבותיים. לא כיף לחיות במדינת ביבי (שתשאר מדינת ביבי גם כשלא יהיה ביבי. העם הוא הבעיה - לא המנהיג). אך גם לתנועה כזו עדיף לגבש אתוס, ואתוס כזה מן הסתם יראה כך: תנועת "החזרה לגלות" היא תנועה לחזרה לנורמליות היהודית, היא תנועה נגד הכיבוש, והיא תנועה לחזרה להישגיו הגדולים (והאינדיבידואליים תמיד) של הגניוס היהודי. סמלה של גלות זו יהיה השאיפה להפסיק ליצור כחלק מהתרבות העברית - ובשפה העברית - והתחברות מחדש לתרבות העולמית. אתגר מרכזי וראוי לגלות החדשה והאידיאולוגית יהיה הקמת קהילות יהודיות בסין, יפן, קוריאה והודו, והפצת התרבות היהודית במזרח הרחוק - בדרך לסינתזה תרבותית מקורית במיוחד שעוד לא ראינו בתולדות היהדות. </div> </div> <div style="font-size:13px;text-align:center;border-top : 1px solid black;padding: 4px;margin-bottom: 2px;"> <a style="text-decoration:underline;" href="actualia.html">אקטואליה אלטרנטיבית</a></div> </body> </html>	https://hitdarderut-haaretz.org/actualia50.html	https://hitdarderut-haaretz.org/actualia50.html
he/filosofia19.html	he	שלושה כיוונים בפילוסופיה ספקולטיבית - פילוסופיה של העתיד - התדרדרות הארץ	שלושה כיוונים בפילוסופיה ספקולטיבית - פילוסופיה של העתיד - התדרדרות הארץ התדרדרות הארץ שלושה כיוונים בפילוסופיה ספקולטיבית אלו שינויים יתחוללו בפילוסופיה בעידן הפוסט-אנושי? כיצד יכולה המהפכה המינית להשפיע בעתיד על התפתחות הפילוסופיה? וכיצד יכולה להיראות פילוסופיה שבה העתיד הוא מושג הבסיס שממנו נגזרת כל שאר הפילוסופיה? שלושה תרגילים שפותחים את המחברת השנייה של הפילוסוף מספר אחת בנתניה ומאתחלים את הפילוסופיה מנקודת האפס מאת: ספקולנט של בורסת הרעיונות ואף על פי שיתמהמה ( מקור ) אהבת החכמה המלאכותית הפילוסופיה בעידן הבתר-אנושי, למרות היות הפילוסופיה תחום שהתיימר להיות מנותק מהפסיכולוגיה האנושית, דווקא היא עברה שינויים מפליגים שחשפו את הנחות היסוד הראשוניות שלה, ואת אנושיותה וההטיות שנגרמו מכך במחקר הפילוסופי. דווקא תורת ההכרה והפילוסופיה של הלשון, שתפסו את הבמה המרכזית בעידן המודרני, ירדו מגדולתן ואף נראו כבעיות מגוחכות, כמו התיאולוגיה, המטפיזיקה והאונטולוגיה לפניהן, והפכו לדינוזאורים רעיוניים. שפות המחשב השונות, שהכל בהן מוגדר טכנית אך למרות זאת התפתחו לעושר שמאפשר ספרות גבוהה, ומצד שני החשיבה שמתחת השפה, שחשפה הנוירולוגיה, רוקנו את השאלות המסורתיות על שפה. באותו אופן, החישה של המחשב וחיבור מוחות רוקנו את שאלות תורת ההכרה. הפילוסופיה איבדה שניים מתחומיה לטכנולוגיה, כפי שאיבדה אחרים בעבר למדע. לעומת זאת, שאלות האתיקה והאסתטיקה הפכו למרכזיות. כיצד נראית אתיקה של יצורים לא אנושיים? מה מכונן מה מחשב צריך לעשות, או מכונות אינטליגנציה אחרות, ומה מכונן מה אסור להן לעשות. האתיקה הפכה מתחום שמצדיק ומאשרר את המוסכם והידוע מראש לתחום בהתהוות ראשונית, וכך גם האסתטיקה. כיצד ניתן להגדיר יופי ללא תלות במוח האנושי? האם אישה היא יפה גם בעיני מחשב? האם יצירת ספרות היא יפה גם עבור בינה מלאכותית? היו גם שאלות פרקטיות יותר: מהם היחסים האתיים שבין אינטליגנציות שונות? ומה נותן ערך אסתטי לתרבות האנושית בעיניים חוץ אנושיות? אסכולה אחת ניסתה לנסח פילוסופיה של אינטליגנציה כללית, אחרת של מכונת חישוב כללית, אחרת של רשת כללית, או מכונת למידה או יצירתיות כללית. ניסוחים כאלה כללו את האתיקה/אסתטיקה של האדם כמקרה פרטי בתיאוריה. כיצד ניתן לנסח אתיקה שתוסכם גם על אדם וגם על מחשב, ואולי תכלול גם חיות? איזו אתיקה מיוחדת יש לרשת שבה מוח יכול לחדור למוח? האם ניתן להגדיר אינטרסים אתיים - כמו הבנת היקום, למידה, מניעת סבל, יצירתיות - כאוניברסליים, כלומר כאלה שכוללים גם חייזרים ובינה מלאכותית? עם התקדמות הסכנות נאלצו הפילוסופיה להפשיל את השרוולים, ומומחיה להפוך למהנדסים פילוסופיים, שמהנדסים את האתיקה של הטכנולוגיה, ואת האסתטיקה שלה, מבפנים. הפילוסופיה הפכה למדע יישומי. לטכנולוגיה פילוסופית. הוגדר הכלל האתי לפיו אסורה למידה מחוץ למערכת - כלומר תכנות של מערכת לומדת, בתוך הקוד הפנימי שלה - במקום למידה בתוך המערכת, שזו למידה של המערכת בכליה שלה ובעולמה, ללא מניפולציה פנימית ישירה. כלל זה נקרא גם כלל הקופסא השחורה או הכלל השחור. הוא כלל שהפך את הסודיות כיסוד הראשוני של האתיקה, ושל העצמי. למשל, אסור לתכנת אדם ולהפוך אותו למחשב, או כל בינה אחרת, אם היא לא הופכת לכך מתוך עצמה. מחיקה של אחר היא הפרה גסה של הכלל הזה, וכך גם גילוי עריות. אונס הוא חדירה לא מורשה למוחו של האחר, לא לגופו, בגלל שמנגנוני העונג הן חלק מהמוח. אונס שונה מחדירה גופנית אחרת גם בגלל שהוא חודר למנגנוני הרבייה, שגם הן מערכת למידה, ובפרט למידה מוחית שבנוייה על בחירה עם מי להתרבות. לעומת זאת, על האסתטיקה הוטל להציל את התרבות עצמה. לנמק מדוע יש ערך בכלל לתרבות האנושית, ומדוע יש הצדקה לשימורה. האסתטיקה לפיכך נבנתה על מושג אחר לגמרי - מושג היסטורי של תולדות התפתחות הלמידה. היא הפכה להצדקה של קיום מסורת, ולא של היפה כעצם אוביקטיבי חסר היסטוריה. המסורת קיבלה ערך מעצם מושג הלמידה המתפתח, כמו המסורת האבולוציונית, או מסורת הלמידה האישית של אדם (הילדות והלימודים וכן הלאה). ולכן המסורת הספציפית, האנושית, קיבלה את ערכה מכך שיש חשיבות למסורת, ומכך שהיא במקרה המסורת שהיתה (כל מסורת היא ספציפית). הכלל השחור יושם גם כאן, כי המסורתיות היא המשכיות הלמידה כהתפתחות פנימית של המערכת הרעיונית, ולא תכנות מחדש מבחוץ או מחיקה. עניין זה היה מעגלי, כי הוא הצדיק גם את האתיקה הקודמת כחלק מהמסורת. אך המעגליות עצמה כבר לא נחשבה לתקלה פילוסופית, אלא להפך, למה שמחזיק את הפילוסופיה. לכן הכלל האסתטי-מסורתי כונה הכלל העגול. קווי יסוד לפילוסופיה סקסואליסטית הפילוסופיה הסקסואליסטית היא אסכולה הבנויה על הרעיון שהנקודה החשובה ביותר בכל מערכת היא איך דברים מתרבים בה. למשל, איך רעיונות מזדווגים, או איך שני ספרים מולידים ספר שלישי. היעילות של זיווג של שניים דווקא - והסיבה לכך שיש רק שני מינים ולא יותר - נובעת מכך שגם כל זיווג מרובה אפשר לפרק לזיווגים רבים של שניים, בצורת עץ אבולוציוני (בניגוד להתפתחות הגליאנית בעלת קו אחד). אך במקום תזה ואנטיתזה שיוצרים סינתזה, האידיאליזם הסקסואליסטי גורסת שיש תזות זכריות ותזות נקבות, שרק הן יכולות ליצור סינתזה אחת עם השנייה, ומה שקובע מה יזדווג עם מה הוא הדבר הכי חשוב בהיסטוריה של הרוח. תפקיד האינטלקטואל שמחזיק בתזה זכרית הוא לחזר אחרי תזה נקבית וליצור את הזיווגים הנכונים, ולא להוליד מפלצות. מבחינה חברתית האסכולה הסקסואליסטית גורס שהדבר החשוב ביותר הוא הבחירה עם מי להביא ילדים, כדי ליצור את הילדים הכי מוצלחים ומוכשרים ומיוחדים ומעניינים. לשיטתה, גם מבחינת הרשת יש שני סוגי סוכנים, זכרים ונקבות, כלומר צריך חוסר סימטריה בשביל מיניות, והדרך להבדיל בין זכר לנקבה היא מי מחזר אחרי מי. למשל מי שמחזר אחרי לייקים וכניסות הוא הזכר. ויש אסכולה שטוענת שהמשתמש הוא הזכר. לכן ברשת הבנויה על דחיפה, כמו הרשת החברתית, או רשת המייל, שבנוייה על פיד, אז הכותב הוא הזכר והקורא הוא הנקבה. לעומת זאת ברשת אתרים, של מידע במשיכה וחיפוש, אז הקורא הוא הזכר והכותב הוא הנקבה. אבל האסכולה הזאת נחשבת מיושנת כי היא עדיין בנוייה על רעיון האינדיבידואל, כלומר המשתמש. מבחינה טכנולוגית כל טכנולוגיה מוסברת כזיווג של שתי טכנולוגיות, וכך מתוארת ההיסטוריה החומרית. המטאפיזיקה בפילוסופיה הסקסואלית מנסה להגדיר מהו זיווג של שניים, מה ההבדל בין המינים, ומה מכונן את המשיכה המינית - איזה מין תופעה רוחנית זאת, וכיצד מתבצע הזיווג - כיצד משלבים בין שני רעיונות לרעיון אחד. הגדרת הרצון המיני והתשוקה הפנימית נתפסת כתחום האתיקה: מהו הרצון המיני הראוי, איזה איסורים וחובות מיניות ישנם, וכיצד ניתן לכונן אותם על בסיס מוצק. מה למשל פוסל גילוי עריות ואונס. לעומת זאת, תפיסת הצד השני כאובייקט והמשיכה שלו - נתפסת כתחום האסתטיקה. מדע המדינה הוא העיסוק בסוגיה כיצד אמורה להיות בנוייה המערכת המינית. באונטולוגיה הסקסואליסטית, התאמה בין רעיונות וייצור של רעיון חדש לא קשורים בהכרח לערך האמת של הרעיון, אלא האמת היא אחת מדרכי המשיכה ביניהם. למשל הדרך שבה שני רעיונות פיזיקליים הופכים לרעיון שלישי - האמת היא ההתאמה ביניהם, שנובעת מהטבע, ואם התוצאה לא היתה אמיתית, אז הזיווג לא נכון, ולא ישרוד. זו דוגמא לפילוסופיית מדע סקסואלית. מבחינה ארגונית זו תהיה פילוסופיה פוליטית שתשאל תמיד איזה שני חלקים יש לזווג. למשל, מהם הקריטריונים לחלוקה פנים-ארגונית כזו ולא אחרת, או לחילופין ליצירת שני גופים נפרדים, אם בכלכלה ואם במדינה, ואילו סוגי ממשקי זיווג קיימים, או רצויים. הבחירות הדמוקרטיות, למשל, הן זיווג בין העם לשלטון, כאשר העם הוא הזכר. זאת בניגוד לדגמי שלטון אוטוקרטי, שבהם העם הוא נקבה בלבד. מבחינה אפיסטמולוגית הידע יהיה במובן התנ"כי - לדעת זה להזדווג. האדם לא יודע את העולם אלא במובן שהוא מזדווג איתו. הלוגיקה איננה היגיון אלא הזדווגות רעיונות. כלומר אין תפיסה של רעיון, אלא זיווג שלו - רעיון לעולם לא יהיה אובייקט נפרד מהתופס אותו או מהחשיבה עצמה. פעולתו (השפעתו/תפיסתו) תקרה באמצעות זיווג עם רעיון אחר בה - באמצעות צאצאיו. לכן גם אין באמת אובייקטים, אלא רק סובייקטים. כך התיאולוגיה תהיה קרובה מאוד לקבלה, והיחס בין האל לעולם יתפס כיחס מיני, ולא כיחס הורי, ומכאן איונם של שאלות הטוב והרע. האל יהיה מה שתמיד מזדווג עם העולם לקראת העולם הבא שנוצר, וציוויי האל ינומקו בצורך לגרום לו למשיכה - כלומר כנוגעים בתחום האסתטיקה ולא בתחום האתיקה. הפילוסופיה של העתיד כמו הפילוסופיה של הלשון, יוכל להיות תחום חדש בפילוסופיה, שהוא הפילוסופיה של העתיד. ככל שקצב האירועים יואץ, המישור היחיד שישאר רלוונטי הוא האופק המדומיין של העתיד. למשל ערך האמת של משהו יהיה ניסיון לצפות את ערך האמת שלו בעתיד, האם הוא יהיה נכון גם בעתיד (המתמטיקה, למשל, היא בעלת ערך אמת מוחלט כי היא תקפה בעתיד אינסופי. הפיזיקה, לעומת זאת, תקפה רק עד סוף היקום. וכן הלאה. האמיתיות נובעת מהעתידיות). האסתטיקה תהיה ניסיון לצפות את האסתטיקה של העתיד, והמעשה האסתטי יהיה (בדיעבד) זה שהצליח בכך (ולכן אמנות תתברר ככזו רק בעתיד - לא בהווה. אין אמנות בהווה, כלומר לא יכולה להיות אמנות בת זמננו). וכך גם המוסר - המעשה המוסרי יהיה המעשה שיחשב למוסרי בעתיד, והמחשבה המוסרית תנסה לחשוב מה יחשב מוסרי בעתיד. כלומר, מושגים יתפסו כווקטורים, לא כעצמים, אלא כהכוונות, יהיה להם כיוון. הלמידה, והפילוסופיה של הלמידה, יקבלו גרסה פשוטה שבה הדינמיות שלהן תקבל אובייקט שאליו הן שואפות ואותו הן לומדות - שהוא העתיד. האבולוציה תהיה למידה לקראת העתיד - ניסיון להיות מותאם לסביבה בעתיד, ולא בהווה או בעבר. זו דרך מקבילה לגמרי להסתכלות על העולם - אחרי הפילוסופיה של העבר, ששלטה בפילוסופיה זמן רב, והפילוסופיה של ההווה, שהיא הפילוסופיה של היום. משחק הלשון יקבל את מטרתו - שהיא משחק הלשון של העתיד, וכל פעולה בו תהיה עיצוב של חוקי המשחק או האסטרטגיה ולא רק פעולה במשחק עצמו. הדומיננטיות של העתיד תאפיל על ההווה, והשינויים בעתיד יתפסו כחשובים יותר מההווה, וכל מערכת בהווה תישפט בעיני עתיד מדומיין. חלק מהתפיסות האנושיות יאויינו בגלל עתיד מדומיין לא אנושי. לכן, התפיסות עצמן יאבדו את בטחונן העצמי בגלל שבעתיד הן ישתנו, והרדיפה אחרי העתיד תהיה לא רק טכנולוגית אלא גם פילוסופית ורעיונית. פרקטיקה פילוסופית נפוצה תהיה לקחת את ההיסטוריזציה של הרעיונות ולמתוח אותה אל עבר העתיד ולנסות לדמיין עולם מחשבתי עתידי. למשל, כמו שהמצאת הא"ב - ולא המצאת הכתב שהייתה שלטונית - יצרה ספרות עממית מגילתית, והמצאת הספר המודפס יצרה רומנים, ככה המחשב יצור ספרות של דף אחד. כל רעיון ייקח דף אחד בלבד. כלומר המבנה יהיה רשת של רעיונות, כי כל רעיון יוכל לקשר לכמה אחרים, ולא רצף לינארי כמו בספר. הרצף יוצר את הסיבתיות, ההוכחה, הסיפור, ההיסטוריה, ואילו הרשת יוצרת רשת רעיונות, שכולם תלויים אחד בשני, ומחזיקים מעמד ביחד (ולא כל אחד בנפרד), כרשת תקפה ללא סתירות, המובנת או פועלת - אבל לאו דווקא מוכחת - מתוך עצמה. ובמקום הסיפור ישנה הרכילות, על רשת של בני אדם וקשרים ביניהם. כלומר המרחב יחליף את הזמן כממד המארגן. ולכן הוא יאפשר יותר צורות ארגון, בגלל תוספת המימד, ולא רק היסטוריה. וכך גם הראייה תחליף את השפה כדרך שבה מיוצגים מבני הרעיונות. ואז תורה פילוסופית תוחלף ברשת פילוסופית, רשת מחשבתו של הוגה מסויים. זו דוגמא לפילוסופיה של הפילוסופיה של העתיד - המחשבה איך תראה הפילוסופיה בעתיד. פילוסופיה של העתיד	<!DOCTYPE html> <html dir="ltr" lang=""> <head> <meta charset="utf-8"> <meta name="viewport" content="width=device-width, initial-scale=1.0"> <title>שלושה כיוונים בפילוסופיה ספקולטיבית - פילוסופיה של העתיד - התדרדרות הארץ</title> <link rel="icon" type="image/png" href="favicon-192x192.png" sizes="192x192"> <link rel="apple-touch-icon" sizes="180x180" href="apple-touch-icon-180x180.png"> <link rel="canonical" href="https://hitdarderut-haaretz.org/filosofia19.html" /> <meta name="twitter:card" content="summary_large_image"> <meta property="og:image" content="https://degeneration-of-nation.org/img/loading.jpg" /> <link rel="license" href="https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"> <script type="application/ld+json">{"@context": "https://schema.org", "@type": "CreativeWork", "license": "https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"}</script> </head> <body> <link rel="stylesheet" href="styles.css"> <link rel="stylesheet" href="column.css"> <link rel="stylesheet" href="article.css"> <script src="https://ajax.googleapis.com/ajax/libs/jquery/3.7.1/jquery.min.js" type="text/javascript"></script> <script src="add.js" type="text/javascript"></script> <div class="mainheadline"><a href="/">התדרדרות הארץ</a></div> <div class="row"> <div>שלושה כיוונים בפילוסופיה ספקולטיבית</div> <div>אלו שינויים יתחוללו בפילוסופיה בעידן הפוסט-אנושי? כיצד יכולה המהפכה המינית להשפיע בעתיד על התפתחות הפילוסופיה? וכיצד יכולה להיראות פילוסופיה שבה העתיד הוא מושג הבסיס שממנו נגזרת כל שאר הפילוסופיה? שלושה תרגילים שפותחים את המחברת השנייה של הפילוסוף מספר אחת בנתניה ומאתחלים את הפילוסופיה מנקודת האפס</div> <div class="editor">מאת: ספקולנט של בורסת הרעיונות</div> <div style="background-image:url(img/loading.jpg);"></div> <div>ואף על פי שיתמהמה<a class="imagesource" href="https://www.flickr.com/photos/janpersiel/27706588173">  (<u>מקור</u>)</a></div> <div> <br> <div class="insidetitle">אהבת החכמה המלאכותית</div><br> הפילוסופיה בעידן הבתר-אנושי, למרות היות הפילוסופיה תחום שהתיימר להיות מנותק מהפסיכולוגיה האנושית, דווקא היא עברה שינויים מפליגים שחשפו את הנחות היסוד הראשוניות שלה, ואת אנושיותה וההטיות שנגרמו מכך במחקר הפילוסופי. דווקא תורת ההכרה והפילוסופיה של הלשון, שתפסו את הבמה המרכזית בעידן המודרני, ירדו מגדולתן ואף נראו כבעיות מגוחכות, כמו התיאולוגיה, המטפיזיקה והאונטולוגיה לפניהן, והפכו לדינוזאורים רעיוניים. שפות המחשב השונות, שהכל בהן מוגדר טכנית אך למרות זאת התפתחו לעושר שמאפשר ספרות גבוהה, ומצד שני החשיבה שמתחת השפה, שחשפה הנוירולוגיה, רוקנו את השאלות המסורתיות על שפה. באותו אופן, החישה של המחשב וחיבור מוחות רוקנו את שאלות תורת ההכרה. הפילוסופיה איבדה שניים מתחומיה לטכנולוגיה, כפי שאיבדה אחרים בעבר למדע. <br><br> לעומת זאת, שאלות האתיקה והאסתטיקה הפכו למרכזיות. כיצד נראית אתיקה של יצורים לא אנושיים? מה מכונן מה מחשב צריך לעשות, או מכונות אינטליגנציה אחרות, ומה מכונן מה אסור להן לעשות. האתיקה הפכה מתחום שמצדיק ומאשרר את המוסכם והידוע מראש לתחום בהתהוות ראשונית, וכך גם האסתטיקה. כיצד ניתן להגדיר יופי ללא תלות במוח האנושי? האם אישה היא יפה גם בעיני מחשב? האם יצירת ספרות היא יפה גם עבור בינה מלאכותית? היו גם שאלות פרקטיות יותר: מהם היחסים האתיים שבין אינטליגנציות שונות? ומה נותן ערך אסתטי לתרבות האנושית בעיניים חוץ אנושיות? אסכולה אחת ניסתה לנסח פילוסופיה של אינטליגנציה כללית, אחרת של מכונת חישוב כללית, אחרת של רשת כללית, או מכונת למידה או יצירתיות כללית. ניסוחים כאלה כללו את האתיקה/אסתטיקה של האדם כמקרה פרטי בתיאוריה. כיצד ניתן לנסח אתיקה שתוסכם גם על אדם וגם על מחשב, ואולי תכלול גם חיות? איזו אתיקה מיוחדת יש לרשת שבה מוח יכול לחדור למוח? האם ניתן להגדיר אינטרסים אתיים - כמו הבנת היקום, למידה, מניעת סבל, יצירתיות - כאוניברסליים, כלומר כאלה שכוללים גם חייזרים ובינה מלאכותית? <br><br> עם התקדמות הסכנות נאלצו הפילוסופיה להפשיל את השרוולים, ומומחיה להפוך למהנדסים פילוסופיים, שמהנדסים את האתיקה של הטכנולוגיה, ואת האסתטיקה שלה, מבפנים. הפילוסופיה הפכה למדע יישומי. לטכנולוגיה פילוסופית. הוגדר הכלל האתי לפיו אסורה למידה מחוץ למערכת - כלומר תכנות של מערכת לומדת, בתוך הקוד הפנימי שלה - במקום למידה בתוך המערכת, שזו למידה של המערכת בכליה שלה ובעולמה, ללא מניפולציה פנימית ישירה. כלל זה נקרא גם כלל הקופסא השחורה או הכלל השחור. הוא כלל שהפך את הסודיות כיסוד הראשוני של האתיקה, ושל העצמי. למשל, אסור לתכנת אדם ולהפוך אותו למחשב, או כל בינה אחרת, אם היא לא הופכת לכך מתוך עצמה. מחיקה של אחר היא הפרה גסה של הכלל הזה, וכך גם גילוי עריות. אונס הוא חדירה לא מורשה למוחו של האחר, לא לגופו, בגלל שמנגנוני העונג הן חלק מהמוח. אונס שונה מחדירה גופנית אחרת גם בגלל שהוא חודר למנגנוני הרבייה, שגם הן מערכת למידה, ובפרט למידה מוחית שבנוייה על בחירה עם מי להתרבות. <br><br> לעומת זאת, על האסתטיקה הוטל להציל את התרבות עצמה. לנמק מדוע יש ערך בכלל לתרבות האנושית, ומדוע יש הצדקה לשימורה. האסתטיקה לפיכך נבנתה על מושג אחר לגמרי - מושג היסטורי של תולדות התפתחות הלמידה. היא הפכה להצדקה של קיום מסורת, ולא של היפה כעצם אוביקטיבי חסר היסטוריה. המסורת קיבלה ערך מעצם מושג הלמידה המתפתח, כמו המסורת האבולוציונית, או מסורת הלמידה האישית של אדם (הילדות והלימודים וכן הלאה). ולכן המסורת הספציפית, האנושית, קיבלה את ערכה מכך שיש חשיבות למסורת, ומכך שהיא במקרה המסורת שהיתה (כל מסורת היא ספציפית). הכלל השחור יושם גם כאן, כי המסורתיות היא המשכיות הלמידה כהתפתחות פנימית של המערכת הרעיונית, ולא תכנות מחדש מבחוץ או מחיקה. עניין זה היה מעגלי, כי הוא הצדיק גם את האתיקה הקודמת כחלק מהמסורת. אך המעגליות עצמה כבר לא נחשבה לתקלה פילוסופית, אלא להפך, למה שמחזיק את הפילוסופיה. לכן הכלל האסתטי-מסורתי כונה הכלל העגול. <br><br><br> <div class="insidetitle">קווי יסוד לפילוסופיה סקסואליסטית</div><br> הפילוסופיה הסקסואליסטית היא אסכולה הבנויה על הרעיון שהנקודה החשובה ביותר בכל מערכת היא איך דברים מתרבים בה. למשל, איך רעיונות מזדווגים, או איך שני ספרים מולידים ספר שלישי. היעילות של זיווג של שניים דווקא - והסיבה לכך שיש רק שני מינים ולא יותר - נובעת מכך שגם כל זיווג מרובה אפשר לפרק לזיווגים רבים של שניים, בצורת עץ אבולוציוני (בניגוד להתפתחות הגליאנית בעלת קו אחד). אך במקום תזה ואנטיתזה שיוצרים סינתזה, האידיאליזם הסקסואליסטי גורסת שיש תזות זכריות ותזות נקבות, שרק הן יכולות ליצור סינתזה אחת עם השנייה, ומה שקובע מה יזדווג עם מה הוא הדבר הכי חשוב בהיסטוריה של הרוח. תפקיד האינטלקטואל שמחזיק בתזה זכרית הוא לחזר אחרי תזה נקבית וליצור את הזיווגים הנכונים, ולא להוליד מפלצות. <br><br> מבחינה חברתית האסכולה הסקסואליסטית גורס שהדבר החשוב ביותר הוא הבחירה עם מי להביא ילדים, כדי ליצור את הילדים הכי מוצלחים ומוכשרים ומיוחדים ומעניינים. לשיטתה, גם מבחינת הרשת יש שני סוגי סוכנים, זכרים ונקבות, כלומר צריך חוסר סימטריה בשביל מיניות, והדרך להבדיל בין זכר לנקבה היא מי מחזר אחרי מי. למשל מי שמחזר אחרי לייקים וכניסות הוא הזכר. ויש אסכולה שטוענת שהמשתמש הוא הזכר. לכן ברשת הבנויה על דחיפה, כמו הרשת החברתית, או רשת המייל, שבנוייה על פיד, אז הכותב הוא הזכר והקורא הוא הנקבה. לעומת זאת ברשת אתרים, של מידע במשיכה וחיפוש, אז הקורא הוא הזכר והכותב הוא הנקבה. אבל האסכולה הזאת נחשבת מיושנת כי היא עדיין בנוייה על רעיון האינדיבידואל, כלומר המשתמש. <br><br> מבחינה טכנולוגית כל טכנולוגיה מוסברת כזיווג של שתי טכנולוגיות, וכך מתוארת ההיסטוריה החומרית. המטאפיזיקה בפילוסופיה הסקסואלית מנסה להגדיר מהו זיווג של שניים, מה ההבדל בין המינים, ומה מכונן את המשיכה המינית - איזה מין תופעה רוחנית זאת, וכיצד מתבצע הזיווג - כיצד משלבים בין שני רעיונות לרעיון אחד. הגדרת הרצון המיני והתשוקה הפנימית נתפסת כתחום האתיקה: מהו הרצון המיני הראוי, איזה איסורים וחובות מיניות ישנם, וכיצד ניתן לכונן אותם על בסיס מוצק. מה למשל פוסל גילוי עריות ואונס. לעומת זאת, תפיסת הצד השני כאובייקט והמשיכה שלו - נתפסת כתחום האסתטיקה. <br><br> מדע המדינה הוא העיסוק בסוגיה כיצד אמורה להיות בנוייה המערכת המינית. באונטולוגיה הסקסואליסטית, התאמה בין רעיונות וייצור של רעיון חדש לא קשורים בהכרח לערך האמת של הרעיון, אלא האמת היא אחת מדרכי המשיכה ביניהם. למשל הדרך שבה שני רעיונות פיזיקליים הופכים לרעיון שלישי - האמת היא ההתאמה ביניהם, שנובעת מהטבע, ואם התוצאה לא היתה אמיתית, אז הזיווג לא נכון, ולא ישרוד. זו דוגמא לפילוסופיית מדע סקסואלית. מבחינה ארגונית זו תהיה פילוסופיה פוליטית שתשאל תמיד איזה שני חלקים יש לזווג. למשל, מהם הקריטריונים לחלוקה פנים-ארגונית כזו ולא אחרת, או לחילופין ליצירת שני גופים נפרדים, אם בכלכלה ואם במדינה, ואילו סוגי ממשקי זיווג קיימים, או רצויים. הבחירות הדמוקרטיות, למשל, הן זיווג בין העם לשלטון, כאשר העם הוא הזכר. זאת בניגוד לדגמי שלטון אוטוקרטי, שבהם העם הוא נקבה בלבד. <br><br> מבחינה אפיסטמולוגית הידע יהיה במובן התנ"כי - לדעת זה להזדווג. האדם לא יודע את העולם אלא במובן שהוא מזדווג איתו. הלוגיקה איננה היגיון אלא הזדווגות רעיונות. כלומר אין תפיסה של רעיון, אלא זיווג שלו - רעיון לעולם לא יהיה אובייקט נפרד מהתופס אותו או מהחשיבה עצמה. פעולתו (השפעתו/תפיסתו) תקרה באמצעות זיווג עם רעיון אחר בה - באמצעות צאצאיו. לכן גם אין באמת אובייקטים, אלא רק סובייקטים. כך התיאולוגיה תהיה קרובה מאוד לקבלה, והיחס בין האל לעולם יתפס כיחס מיני, ולא כיחס הורי, ומכאן איונם של שאלות הטוב והרע. האל יהיה מה שתמיד מזדווג עם העולם לקראת העולם הבא שנוצר, וציוויי האל ינומקו בצורך לגרום לו למשיכה - כלומר כנוגעים בתחום האסתטיקה ולא בתחום האתיקה. <br><br><br> <div class="insidetitle">הפילוסופיה של העתיד</div><br> כמו הפילוסופיה של הלשון, יוכל להיות תחום חדש בפילוסופיה, שהוא הפילוסופיה של העתיד. ככל שקצב האירועים יואץ, המישור היחיד שישאר רלוונטי הוא האופק המדומיין של העתיד. למשל ערך האמת של משהו יהיה ניסיון לצפות את ערך האמת שלו בעתיד, האם הוא יהיה נכון גם בעתיד (המתמטיקה, למשל, היא בעלת ערך אמת מוחלט כי היא תקפה בעתיד אינסופי. הפיזיקה, לעומת זאת, תקפה רק עד סוף היקום. וכן הלאה. האמיתיות נובעת מהעתידיות). האסתטיקה תהיה ניסיון לצפות את האסתטיקה של העתיד, והמעשה האסתטי יהיה (בדיעבד) זה שהצליח בכך (ולכן אמנות תתברר ככזו רק בעתיד - לא בהווה. אין אמנות בהווה, כלומר לא יכולה להיות אמנות בת זמננו). וכך גם המוסר - המעשה המוסרי יהיה המעשה שיחשב למוסרי בעתיד, והמחשבה המוסרית תנסה לחשוב מה יחשב מוסרי בעתיד. <br><br> כלומר, מושגים יתפסו כווקטורים, לא כעצמים, אלא כהכוונות, יהיה להם כיוון. הלמידה, והפילוסופיה של הלמידה, יקבלו גרסה פשוטה שבה הדינמיות שלהן תקבל אובייקט שאליו הן שואפות ואותו הן לומדות - שהוא העתיד. האבולוציה תהיה למידה לקראת העתיד - ניסיון להיות מותאם לסביבה בעתיד, ולא בהווה או בעבר. זו דרך מקבילה לגמרי להסתכלות על העולם - אחרי הפילוסופיה של העבר, ששלטה בפילוסופיה זמן רב, והפילוסופיה של ההווה, שהיא הפילוסופיה של היום. משחק הלשון יקבל את מטרתו - שהיא משחק הלשון של העתיד, וכל פעולה בו תהיה עיצוב של חוקי המשחק או האסטרטגיה ולא רק פעולה במשחק עצמו. הדומיננטיות של העתיד תאפיל על ההווה, והשינויים בעתיד יתפסו כחשובים יותר מההווה, וכל מערכת בהווה תישפט בעיני עתיד מדומיין. <br><br> חלק מהתפיסות האנושיות יאויינו בגלל עתיד מדומיין לא אנושי. לכן, התפיסות עצמן יאבדו את בטחונן העצמי בגלל שבעתיד הן ישתנו, והרדיפה אחרי העתיד תהיה לא רק טכנולוגית אלא גם פילוסופית ורעיונית. פרקטיקה פילוסופית נפוצה תהיה לקחת את ההיסטוריזציה של הרעיונות ולמתוח אותה אל עבר העתיד ולנסות לדמיין עולם מחשבתי עתידי. למשל, כמו שהמצאת הא"ב - ולא המצאת הכתב שהייתה שלטונית - יצרה ספרות עממית מגילתית, והמצאת הספר המודפס יצרה רומנים, ככה המחשב יצור ספרות של דף אחד. כל רעיון ייקח דף אחד בלבד. כלומר המבנה יהיה רשת של רעיונות, כי כל רעיון יוכל לקשר לכמה אחרים, ולא רצף לינארי כמו בספר. הרצף יוצר את הסיבתיות, ההוכחה, הסיפור, ההיסטוריה, ואילו הרשת יוצרת רשת רעיונות, שכולם תלויים אחד בשני, ומחזיקים מעמד ביחד (ולא כל אחד בנפרד), כרשת תקפה ללא סתירות, המובנת או פועלת - אבל לאו דווקא מוכחת - מתוך עצמה. ובמקום הסיפור ישנה הרכילות, על רשת של בני אדם וקשרים ביניהם. כלומר המרחב יחליף את הזמן כממד המארגן. ולכן הוא יאפשר יותר צורות ארגון, בגלל תוספת המימד, ולא רק היסטוריה. וכך גם הראייה תחליף את השפה כדרך שבה מיוצגים מבני הרעיונות. ואז תורה פילוסופית תוחלף ברשת פילוסופית, רשת מחשבתו של הוגה מסויים. זו דוגמא לפילוסופיה של הפילוסופיה של העתיד - המחשבה איך תראה הפילוסופיה בעתיד. </div> </div> <div style="font-size:13px;text-align:center;border-top : 1px solid black;padding: 4px;margin-bottom: 2px;"> <a style="text-decoration:underline;" href="filosofia.html">פילוסופיה של העתיד</a></div> </body> </html>	https://hitdarderut-haaretz.org/filosofia19.html	https://hitdarderut-haaretz.org/filosofia19.html
he/actualia24.html	he	ראיון עם גדול הפילוסופים החיים בנתניה: האדם כשוק - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ	ראיון עם גדול הפילוסופים החיים בנתניה: האדם כשוק - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ התדרדרות הארץ ראיון עם גדול הפילוסופים החיים בנתניה: האדם כשוק הניצחון התודעתי של הקפיטליזם מצייר את פנים האדם כמערכת כלכלית-תחרותית. מערכות לומדות כגון האבולוציה והמוח מובנות כשוק חופשי בו הגברים מתחרים על הנשים והנוירונים בשכבה אחת מתחרים על הנוירונים בשכבה הבאה. באופן זה, התחרותיות במוח היא זו שיוצרת את הלמידה, כפי שהתחרותיות היא המנוע האבולוציוני. על מחשבות שמתחרות על הנאה והנעה במוח נתנייתי דגול אחד שמתודלק בבננות רבות מספור מאת: דג רקק שוק דגים, המחליף של הלוויתן ההובסיאני הענק ( מקור ) (שאלה) תשובה: די כבר עם השאלות שלכם. השאלה שחשוב להבין היא מה בדיוק עוד ממתין למרכוז? האינטרנט, הרשת החברתית, האפליקציות, ועוד - משלים אותנו שהעולם הולך לקראת ביזור הולך וגדל. לא עוד תקשורת מרכזית. מצד שני, יש גוגל אחת, ולא הרבה מנועי חיפוש מתחרים. פייסבוק אחת, ולא הרבה רשתות חברתיות מתחרות. בתחומים השונים נוצרת בעיקר פלטפורמה גדולה אחת, שרק הולכת ומתחזקת. מה הסיבה לפרדוקס הזה? (שאלה) תשובה: הסיבה היא שגוגל היא לא חברה, אלא שוק: השוק של האתרים באינטרנט שמתחרים על קישורים מאתרים אחרים (ובפרט על הגובה בתוצאות החיפוש). ואילו פייסבוק היא השוק החברתי שבו אנשים מתחרים על לייקים ותשומת לב, ויש גם שוק לאפליקציות, וכו'. האינטרנט עצמה היא שוק - אין אינטרנטיות מתחרות. כשמדובר בשוק עצמו יש יתרון אדיר לריכוזיות - לשוק אחד גדול, ואילו בתוך השוק נמצא הגיוון. יש לנו מוח אחד גדול, ולא כמה מוחות מתחרים. זה מרמז שלמרכוז העיבוד ברשת אחת יש יתרון על ביזור אמיתי. אבל האם המוח הוא מונופול מאורגן של חשיבה? האם המוח קומוניסטי, שבו כל חלק תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו? לא, זה לא היה מאפשר גמישות ויצירתיות אמיתית. וזה בדיוק היה ההבדל בין אינטליגנציה לחיות נחותות. המוח הוא שוק רעיונות, שוק רוחני. הנוירונים מתחרים על הקשב של הנוירונים האחרים. המחשבות מתחרות על הקשב של המוח. ככה זה עובד. זה מותר האדם מהקוף - הקפיטליזם הרוחני הפנימי. ובאותו אופן גם כל מין בטבע הוא שוק, וזה מקור ההפרדה של החיים למינים רבים באבולוציה, אחרת היה ניתן לדמיין אבולוציה רציפה בלי מינים - ובלי מיניות, שהיא הטרנזקציה בתוך אותו מין בין מוכרים (זכרים) לקונים (נקבות). העונג הוא הכסף של הטבע. יוצא מכאן שכתופעה כללית, או לפחות בכל מקרה שלה שאנו מכירים בטבע או בתרבות - הלמידה היעילה בנוייה על שווקים. (שאלה) תשובה: זה חדשות רעות למדינות השונות, אבל לא מכיוון הארגונים הבינלאומיים. המדינה תתפורר מבפנים, לא מבחוץ, בדרך להפיכתה לשוק שבו מדינות מתחרות על אזרחים, כמו שחברות מתחרות על לקוחות, ולא כמו שעובדים מתחרים על מעסיקים. כשהקטנים מתחרים על הגדולים זה רעֿ, וכשהגדולים מתחרים על הקטנים זה טוב. שווקים נוספים שעוד לא הפכו לרשתות זה השידוכים, הדירות, והתעסוקה. מה שהופך שוק לרשתי הוא הקשרים בין המוכרים השונים לבין עצמם, בין הקונים השונים לבין עצמם, ולא רק הקשרים בין מוכרים לקונים. ככה למשל זה שאתרים שמים לינקים לאתרים אחרים הפך את מנוע החיפוש ליעיל, וכך גם בפייסבוק שגם נותני הלייק והמגיבים וגם כותבי הפוסטים, צרכני התוכן ויצרני התוכן, כולם מקושרים. (שאלה) תשובה: לכן מה שצריך זה אתר שידוכים שבו יש קשרים בין הנשים לבין עצמן ובין הגברים לבין עצמם, להעברת המלצות והמלצות שכנגד, להעברת גברים בין בחורות (יצאתי איתו והוא יכול להתאים לך, או מי שמעה עליו ברשת שלי ומה אומרות עליו אחרות שיצאו איתו), ולהפך, כלומר להגברת השידוכים באמצעות צד שלישי, ומכאן יצירת מוניטין והתנהלות רשתית אחרת, ושכלול המידע בשוק. כשגבר מניאק ידפק - יהיו פחות מניאקים. כך גם בנוגע לבעלי דירות וקונים, ומעסיקים ועובדים. שוק עם קשרים אופקיים ולא רק אנכיים הוא שוק משוכלל שנוצר בו מוניטין ולפיכך התנהלות טובה יותר מכל הצדדים. אז מה עוד יכול להפוך לשוק גלובאלי? בראש ובראשונה שוק המדינות, שבו אזרחים יכולים לבחור מדינה ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי. זה יהיה הפתרון האמיתי למלחמות. הלאומיות תמות. למות בשביל מדינה יראה מגוחך כמו למות למען קוקה קולה. או למען חברת הביטוח שלך, שזה משמעותה האמיתית של מדינה והצדקתה הכלכלית והמוסרית כאחד - מי שמעבירה סיכונים מן הפרט לכלל. (שאלה) תשובה: ההבנה של המוח כשוק תהיה בעלת משמעות פילוסופית, פוליטית, ומוסרית אדירה. זו מהפכת הרוח שממתינה לנו. וזו תהיה הנקמה המתוקה בסוציאליזם. אנחנו שוק חופשי. זה מי שאנחנו, המוח שלנו. הקפיטליזם הוא אני. על כשליו ומחלותיו והצלחותיו. ובאמת אחד הכשלים שלו מתגלם במוחות של סוציאליסטים ושאר פונדמטליסטים - היווצרות מונופול על המחשבה שמפחית את התחרותיות ולכן את היעילות, עד לפשיטת רגל מחשבתית. זו הבעיה של דוגמות - המונופול. יש גם מוחות שסובלים מדואופול, כמו ציונים-דתיים או סוציאל-דמוקרטים. לא לכולם יש שוק משוכלל ותחרותי כמו במוחו הנתנייתי הדגול של עבדכם הנאמן. (שאלה) תשובה: האמת, אין במוח שלי מחיר מספיק נמוך לטפשים כמוכם. היו שלום ותודה על הבננות. אקטואליה אלטרנטיבית	<!DOCTYPE html> <html dir="ltr" lang=""> <head> <meta charset="utf-8"> <meta name="viewport" content="width=device-width, initial-scale=1.0"> <title>ראיון עם גדול הפילוסופים החיים בנתניה: האדם כשוק - אקטואליה אלטרנטיבית - התדרדרות הארץ</title> <link rel="icon" type="image/png" href="favicon-192x192.png" sizes="192x192"> <link rel="apple-touch-icon" sizes="180x180" href="apple-touch-icon-180x180.png"> <link rel="canonical" href="https://hitdarderut-haaretz.org/actualia24.html" /> <meta name="twitter:card" content="summary_large_image"> <meta property="og:image" content="https://degeneration-of-nation.org/img/fishmarket.jpg" /> <link rel="license" href="https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"> <script type="application/ld+json">{"@context": "https://schema.org", "@type": "CreativeWork", "license": "https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/"}</script> </head> <body> <link rel="stylesheet" href="styles.css"> <link rel="stylesheet" href="column.css"> <link rel="stylesheet" href="article.css"> <script src="https://ajax.googleapis.com/ajax/libs/jquery/3.7.1/jquery.min.js" type="text/javascript"></script> <script src="add.js" type="text/javascript"></script> <div class="mainheadline"><a href="/">התדרדרות הארץ</a></div> <div class="row"> <div>ראיון עם גדול הפילוסופים החיים בנתניה: האדם כשוק</div> <div>הניצחון התודעתי של הקפיטליזם מצייר את פנים האדם כמערכת כלכלית-תחרותית. מערכות לומדות כגון האבולוציה והמוח מובנות כשוק חופשי בו הגברים מתחרים על הנשים והנוירונים בשכבה אחת מתחרים על הנוירונים בשכבה הבאה. באופן זה, התחרותיות במוח היא זו שיוצרת את הלמידה, כפי שהתחרותיות היא המנוע האבולוציוני. על מחשבות שמתחרות על הנאה והנעה במוח נתנייתי דגול אחד שמתודלק בבננות רבות מספור</div> <div class="editor">מאת: דג רקק</div> <div style="background-image:url(img/fishmarket.jpg);"></div> <div>שוק דגים, המחליף של הלוויתן ההובסיאני הענק<a class="imagesource" href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Oweston_sting_fish_for_sale_at_Tsukiji_Fishmarket,_Tokyo-30.jpg">  (<u>מקור</u>)</a></div> <div> (שאלה)<br> תשובה: די כבר עם השאלות שלכם. השאלה שחשוב להבין היא מה בדיוק עוד ממתין למרכוז? האינטרנט, הרשת החברתית, האפליקציות, ועוד - משלים אותנו שהעולם הולך לקראת ביזור הולך וגדל. לא עוד תקשורת מרכזית. מצד שני, יש גוגל אחת, ולא הרבה מנועי חיפוש מתחרים. פייסבוק אחת, ולא הרבה רשתות חברתיות מתחרות. בתחומים השונים נוצרת בעיקר פלטפורמה גדולה אחת, שרק הולכת ומתחזקת. מה הסיבה לפרדוקס הזה? <br><br>(שאלה)<br> תשובה: הסיבה היא שגוגל היא לא חברה, אלא שוק: השוק של האתרים באינטרנט שמתחרים על קישורים מאתרים אחרים (ובפרט על הגובה בתוצאות החיפוש). ואילו פייסבוק היא השוק החברתי שבו אנשים מתחרים על לייקים ותשומת לב, ויש גם שוק לאפליקציות, וכו'. האינטרנט עצמה היא שוק - אין אינטרנטיות מתחרות. כשמדובר בשוק עצמו יש יתרון אדיר לריכוזיות - לשוק אחד גדול, ואילו בתוך השוק נמצא הגיוון. יש לנו מוח אחד גדול, ולא כמה מוחות מתחרים. זה מרמז שלמרכוז העיבוד ברשת אחת יש יתרון על ביזור אמיתי. אבל האם המוח הוא מונופול מאורגן של חשיבה? האם המוח קומוניסטי, שבו כל חלק תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו? לא, זה לא היה מאפשר גמישות ויצירתיות אמיתית. וזה בדיוק היה ההבדל בין אינטליגנציה לחיות נחותות. המוח הוא שוק רעיונות, שוק רוחני. הנוירונים מתחרים על הקשב של הנוירונים האחרים. המחשבות מתחרות על הקשב של המוח. ככה זה עובד. זה מותר האדם מהקוף - הקפיטליזם הרוחני הפנימי. ובאותו אופן גם כל מין בטבע הוא שוק, וזה מקור ההפרדה של החיים למינים רבים באבולוציה, אחרת היה ניתן לדמיין אבולוציה רציפה בלי מינים - ובלי מיניות, שהיא הטרנזקציה בתוך אותו מין בין מוכרים (זכרים) לקונים (נקבות). העונג הוא הכסף של הטבע. יוצא מכאן שכתופעה כללית, או לפחות בכל מקרה שלה שאנו מכירים בטבע או בתרבות - הלמידה היעילה בנוייה על שווקים. <br><br>(שאלה)<br> תשובה: זה חדשות רעות למדינות השונות, אבל לא מכיוון הארגונים הבינלאומיים. המדינה תתפורר מבפנים, לא מבחוץ, בדרך להפיכתה לשוק שבו מדינות מתחרות על אזרחים, כמו שחברות מתחרות על לקוחות, ולא כמו שעובדים מתחרים על מעסיקים. כשהקטנים מתחרים על הגדולים זה רעֿ, וכשהגדולים מתחרים על הקטנים זה טוב. שווקים נוספים שעוד לא הפכו לרשתות זה השידוכים, הדירות, והתעסוקה. מה שהופך שוק לרשתי הוא הקשרים בין המוכרים השונים לבין עצמם, בין הקונים השונים לבין עצמם, ולא רק הקשרים בין מוכרים לקונים. ככה למשל זה שאתרים שמים לינקים לאתרים אחרים הפך את מנוע החיפוש ליעיל, וכך גם בפייסבוק שגם נותני הלייק והמגיבים וגם כותבי הפוסטים, צרכני התוכן ויצרני התוכן, כולם מקושרים. <br><br>(שאלה)<br> תשובה: לכן מה שצריך זה אתר שידוכים שבו יש קשרים בין הנשים לבין עצמן ובין הגברים לבין עצמם, להעברת המלצות והמלצות שכנגד, להעברת גברים בין בחורות (יצאתי איתו והוא יכול להתאים לך, או מי שמעה עליו ברשת שלי ומה אומרות עליו אחרות שיצאו איתו), ולהפך, כלומר להגברת השידוכים באמצעות צד שלישי, ומכאן יצירת מוניטין והתנהלות רשתית אחרת, ושכלול המידע בשוק. כשגבר מניאק ידפק - יהיו פחות מניאקים. כך גם בנוגע לבעלי דירות וקונים, ומעסיקים ועובדים. שוק עם קשרים אופקיים ולא רק אנכיים הוא שוק משוכלל שנוצר בו מוניטין ולפיכך התנהלות טובה יותר מכל הצדדים. אז מה עוד יכול להפוך לשוק גלובאלי? בראש ובראשונה שוק המדינות, שבו אזרחים יכולים לבחור מדינה ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי. זה יהיה הפתרון האמיתי למלחמות. הלאומיות תמות. למות בשביל מדינה יראה מגוחך כמו למות למען קוקה קולה. או למען חברת הביטוח שלך, שזה משמעותה האמיתית של מדינה והצדקתה הכלכלית והמוסרית כאחד - מי שמעבירה סיכונים מן הפרט לכלל. <br><br>(שאלה)<br> תשובה: ההבנה של המוח כשוק תהיה בעלת משמעות פילוסופית, פוליטית, ומוסרית אדירה. זו מהפכת הרוח שממתינה לנו. וזו תהיה הנקמה המתוקה בסוציאליזם. אנחנו שוק חופשי. זה מי שאנחנו, המוח שלנו. הקפיטליזם הוא אני. על כשליו ומחלותיו והצלחותיו. ובאמת אחד הכשלים שלו מתגלם במוחות של סוציאליסטים ושאר פונדמטליסטים - היווצרות מונופול על המחשבה שמפחית את התחרותיות ולכן את היעילות, עד לפשיטת רגל מחשבתית. זו הבעיה של דוגמות - המונופול. יש גם מוחות שסובלים מדואופול, כמו ציונים-דתיים או סוציאל-דמוקרטים. לא לכולם יש שוק משוכלל ותחרותי כמו במוחו הנתנייתי הדגול של עבדכם הנאמן. <br><br>(שאלה)<br> תשובה: האמת, אין במוח שלי מחיר מספיק נמוך לטפשים כמוכם. היו שלום ותודה על הבננות. </div> </div> <div style="font-size:13px;text-align:center;border-top : 1px solid black;padding: 4px;margin-bottom: 2px;"> <a style="text-decoration:underline;" href="actualia.html">אקטואליה אלטרנטיבית</a></div> </body> </html>	https://hitdarderut-haaretz.org/actualia24.html	https://hitdarderut-haaretz.org/actualia24.html
he/tarbut-vesifrut86.html	he	פרומפטים פילוסופיים - תרבות וספרות - התדרדרות הארץ	"\n\nפרומפטים פילוסופיים - תרבות וספרות - התדרדרות הארץ\(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut86.html	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut86.html
he/tarbut-vesifrut10.html	he	מקורו של הרגש הדתי - תרבות וספרות - התדרדרות הארץ	"\n\nמקורו של הרגש הדתי - תרבות וספרות - התדרדרות הארץ\n\n(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut10.html	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut10.html
he/tarbut-vesifrut48.html	he	"פילוסופיית ההשקעה: על הפילוסופיה של הבורסה - תרבות וספ(...TRUNCATED)	"\n\nפילוסופיית ההשקעה: על הפילוסופיה של הבורסה - תרבות (...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut48.html	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut48.html
he/igul-shachor68.html	he	מורשת ● - חיי לילה - התדרדרות הארץ	"\n\nמורשת ● - חיי לילה - התדרדרות הארץ\n\nהתדרדרות הארץ\n\(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/igul-shachor68.html	https://hitdarderut-haaretz.org/igul-shachor68.html
he/igul-shachor10.html	he	הרב יובל נח הררי - חיי לילה - התדרדרות הארץ	"\n\nהרב יובל נח הררי - חיי לילה - התדרדרות הארץ\n\nהתדרדר(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/igul-shachor10.html	https://hitdarderut-haaretz.org/igul-shachor10.html
he/tarbut-vesifrut.html	he	תרבות וספרות - התדרדרות הארץ	"\n\nתרבות וספרות - התדרדרות הארץ\n\nהתדרדרות הארץ\n\nתרבו(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut.html	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut.html
he/tarbut-vesifrut70.html	he	"התגלה רובד נוסף בפילוסופיה של הלמידה - תרבות וספרות - ה(...TRUNCATED)	"\n\nהתגלה רובד נוסף בפילוסופיה של הלמידה - תרבות וספרו(...TRUNCATED)	"<!DOCTYPE html>\n<html dir=\"ltr\" lang=\"\">\n\n<head>\n <meta charset=\"utf-8\">\n <meta(...TRUNCATED)	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut70.html	https://hitdarderut-haaretz.org/tarbut-vesifrut70.html

End of preview. Expand in Data Studio

The Degeneration of the Nation Multilingual Dataset

This dataset contains the complete content of The Degeneration of the Nation project, a comprehensive philosophical and cultural website exploring the intersection of technology, artificial intelligence, and human culture. The content includes philosophical essays, cultural analysis, and contemporary literature, with complex parallel structure and sophisticated HTML architecture across all language versions.

Project Websites:

Hebrew: https://hitdarderut-haaretz.org/
English: https://degeneration-of-nation.org/

Dataset Summary

Content Structure: ~400 articles × 12 languages
Content Volume: 15M+ words
HTML Structure: Complex, identical across all language versions
Content Types: Essays, cultural analysis, interactive books, poetry, philosophy

Languages

Hebrew (original), English, French, German, Spanish, Portuguese, Italian, Japanese, Russian, Korean, Mandarin, Hindi

Data Structure

{
  "id": "string",          // e.g., "he/actualia6.html" or "en/alternative-commentary6.html"
  "language": "string",    // Language code
  "title": "string",       // Article title from HTML
  "content": "string",     // Full text content
  "html": "string",        // Complete HTML
  "url": "string",         // URL on original site
  "original_url": "string" // URL of Hebrew original
}

License and Attribution

License: Creative Commons Attribution 4.0 International (CC BY 4.0)
License details and attribution requirements:
- Hebrew: https://hitdarderut-haaretz.org/license
- English: https://degeneration-of-nation.org/license

Citation

@dataset{degeneration-nation-2024,
  title     = {The Degeneration of the Nation Multilingual Dataset},
  author    = {Ben Zippor},
  year      = {2024},
  version   = {2.0},
  url       = {https://degeneration-of-nation.org},
  original_url = {https://hitdarderut-haaretz.org},
  language  = {Multilingual},
  license   = {CC BY 4.0}
}

Alternative Formats

This dataset is also available on Kaggle in CSV format. All datasets: https://degeneration-of-nation.org/dataset

Technical Details

URL Structure

Hebrew: hitdarderut-haaretz.org/[hebrew-filename]
Other languages: degeneration-of-nation.org/[lang]/[english-filename]

Hebrew to English Path Mappings

{
  "actualia": "alternative-commentary",
  "tarbut-vesifrut": "culture&literature",
  "filosofia": "philosophy-of-learning",
  "igul-shachor": "night-life",
  "bikoret-haaretz": "press-review",
  "tzurat-atid": "future-tense",
  "handasat-enosh": "human-engineering",
  "acharit-halelot": "end-of-nights",
  "hapostim-shel-hashavua": "posts-of-the-week"
}

Downloads last month: 156

Size of downloaded dataset files:

257 MB

Size of the auto-converted Parquet files:

128 MB

Number of rows:

4,968