Datasets:

NHLOCAL
/

project-ben-yehuda

text stringlengths 151 2.27M	source stringclasses 1 value	metadata dict
תרי"ט אגרת עשרים. פאניוועז יום ב' ד׳ תשרי שנה ״תפקדהו בטובה״ לפ׳׳ק. בראשית שנת ״אחרית״, אחדש אתך הברית, לבלי תֶמַח שמי מלבך וזכרי בל תכרית: והמכלכל נביאו במדבר בנחל כרית, יתן גם לך חיים נעימים שם טוב ושארית, ויטהרך מחטאתיך בנתר ובורית, ידידי וסמל מאוַיַי, כל ימי חַיַי, זאב וואלף הכהן נ״י. הנה אמרתי אשמרה לפי מחסום ולא אדבר בך עד תענני על מכתבי הראשונים והאחרונים, כי רבות נתחייבת לי; אפס כי זכרתי כי בעל חשבון הנפש לעת כזאת איש כמוך היָרֵא אלהים מנעוריו, ובלתי ספק טרוד אתה בחשבונך עם אלֹהיך ולא תֵפֶן לחשֵב עם רעיך. ומה גם כי נכון אנכי ללכת לווילנא ממחרת יום הכפורים ולשבת שם כל ימי חג הסכות, ויותר מזה כי אשה כלי זיינה עליה, היא האשה אשר כבר בקשתיך פעם אחת לקנות [ב]עבורה וכו׳… האשה הזאת שבה עוד הפעם ותאלצני לדבר בך ולבקשך לקנות עתה וכו׳… ובלתי ספק תעשה למעני ותקבל עליך הטרחה הזאה לקנות כו'… ולשלוח ע״י המוכ״ז באופן שתגיע לפאניוועז על חג הסכות; וכן תשיב לי גם כן על ידו את עלי ״המגיד" אשר לי תחת ידך, ואולי יש ג״כ עלים מצייטונגען אחרים תשלח גם אותם. והנה דע אחי כי ספרי ״משלי יהודה" נתן על פי הגענעראל להחכם הצענזאר טוגענדהאלד לחרוץ משפטו עליו ואז לא ירף מדבר טוב עליו באזני המיניסטער; ואקוה כי החכם הנ״ל לא ימנע הטוב ממני, כי מודע ומכיר [הוא] לי מתמול שלשום. ואולם — היאמין לבך לשמועה הזאת ? — האד״ם כזב ויבגוד בי; ימים רבים השיאני ויבטיח לי כי יחוש לעזרתי ובבוא העת נסוג מעלי ויעמוד מרחוק. אשר על כן נאנסתי לשנות טעמי ולבטל רצוני אשר רציתי בתחלה לבלי הטריח את הרב הד״ר ניימאן בשאלותי וכתבתי לו ע״י הפאסט ערב ראש השנה ובלי תפונה כבר הגיע המכתב לידך ואולי גם גלה אזנך בדבר הזה, ואולי גם תוכל אתה לדבר על לבו, כי יתמכני בימין צדקו כי אין לי בלעדיו. בין כה וכה הנה עיני כלות לאמרתך אשר נעצרה זה ימים רבים. והנה מברך אותך ואת ביתך ואת זרעך בשנה טובה ומתוקה אני ידידך באמת יל"ג. ידידינו ה׳ סירקין מבָרֶכך. אגרת עשרים ואחת. [להנ״ל] ב״ה יום ה׳ ו׳ חשוון שנה ״תפקדהו בטובה". פאניוועז. לידידי בחירי מקדמות שנותי, אוצר מכלול כל חמדותי, כמו״ח זאב הכהן נ״י. השלום והברכה! (לפ״ק). פעמַיִם בשנה אנכי חלם חֲלוֹם נְחמָד, חלום משיב נפש נַחַלָאָה ומשַעשעַ לב נשבר ונדכה, כחלום ישני אדמת עפר, בשם ״אַלמָוֶת״ נקראהו. בחלומי והנה סרה מעל יד עבודתי, דלתות בית ספר נעלוֹת, תלמידי מפזרים ומפֹרדים ואין פעמון מצלצל מאסף לנֹדֵד; ועירי הקטנה והנכחדת מאין אדם ורֹב בהֵמָה בתוכה, נהפכה ותהי לעיר גדולה לַאלֹהים! בתי מדות והיכלים רָמִים יכללו הדרה, והמון אדם רב ישתקשקו ברחבותיה ולהם פנים מפנים שונים; זה פני חכם לו וזה פניו פני צדיק ירא אלהים; פני מליץ ומשורר, פני משטין וצורר, וקנאה מעורר; פני אוהב חכמים ונבונים, פני אוהב בצע ורודף שלמונים, פני חבר לצבעים ולגאֵיונים; פני זה כפני אחַי וקרובַי, ופני זה כפני מיודַעי ואהובַי; וכלם יחלפו אַחַד אַחד ויתחלפו חליפות וצבא רָב עמם, ואנכי עומד ומתענג בעליצותי על התמורה ההדורה הזאת ואנכי נופל על פני וקורא: ״הה ווילנא! הבי לי נא דודיך! פתחי לי אוצרות חמדתֵך ומטמוני יקרותַיִך,ִ אתענגה נא על חמדות הדריך המחדשים עדיהם נגדי חדשים לרגעים, אתעלסה באהבים בחברת משכילַיִך, סופרַיִך, חכמַיִךִ ומליצַיִך רעי!״ והנה יד נוגעת בי ותעירני, איקץ והנני פה בעירי פֹּה-נבז. מחלום נחמד כזה הקיצותי אתמול לעת ערב ואשוב לטרדותי ולדאגותי כפעם בפעם; ואשוב לשוֹחֵחַ באַחי ורעי הרחוקים ע״י הכתָב, ואשוב לדבר שלום גם בך, אבן הנזר בין פניני ידידי, ראש הפינה ליסוד קורות לבי ובתי נפשי! אבל לפני יום הכפורים דברתי בך דברים אחדים ע״י עגלון, אף שלחתי לך חמשה רו״כ לקנות לי איזה דבר חפץ והנה עד היום עוד לא עניתני בדבר קבלת המכתב והכסף ואף לא שלחת לי את החפץ המבוקש ולא עלי הצייטונגען אשר כבר נקבצו ובאו אל תחת ידך ולא השיבותָ לי את עלי המגיד אשר בלתם לא אובה שלוח לך אחרים תחתם אשר תשמח נפשך בקראך בם דברים רבים ממני וגם שמך נזכר בם לטוב, וגם לא הודעתני את חפץ הד״ר ניימאן ותשובתו על מכתבי אשר הריצותי לו ע״י הפאסט זה כששה שבועות. ואנכי הייתי בווילנא לפַקֵח (מלבד ענינים אחרים) גם בעסקי ספרי החדש; ותהלות לאל עליון כי מצא חן בעיני משכילי עמנו ויהללוהו מאד; הצענזאר ה׳ טוגענדהאלד נתן עדותו עליו ראשונה לעיני הממשלה (אפֿיציעל) בדברי תשבחות, ואחריו ה׳ פֿין הללַני ג״כ אותי ואת ספרי בתוך הבעריכט שלו; וגם לפני שר התקופה נתן ה׳ את חני ובראשית השבוע הבא ילך ספרי למסעיו פטרבורגה והוא בכבודו ידבר עלי טוב לפני המיניסטער. והנה תראה כי בעז״ה ההתחלה טובה ומי יתן ויבַצע גם הד״ר ניימאן הבטחתו הטובה אשר הבטיח לי על פיך (כי עוד לא כבדני לבא אתי בכתובים) וידבר טוב בעדי אל אחד מן השרים העומדים בהמיניסטעריום — אולי אל הפרופסור מיכֿלינסקי! ודבר זה הגדול אלי הנני שָם בידך אחי ואל תבישני משברי. מאת ידידי הד״ר מאיר לעטעריס קבלתי תמונתו למנחה לאות אהבה. שובה לדבר אתי אחרי החרישך ימים רבים ממני ושמח בדבריך המסולאים מפז את לבב אוהבך הנחפז בעת הזאת מאדיל״ג. אגרת עשרים ושתים. .1858 Ponivesz 22 October ט״ז חשוון תרי״ט. ידידי ורעי הזק״ן. מכתבך בלא משלוח ע״י הפאסט ומשלוחך בלא מכתב ע״י הזדמנות קבלתי, ומאד נצטערתי בצערך באבֹד אחת מחמש אצבעותיך, היא בתך הקטנה; ואולם אחרי אשר כבר ארכו הימים מיום מותה, לא ארבה פה בדברי תנחומים פן אעיר את דאבון לבך; וגם לא ארהיב עז בנפשי לברך אותך שישיב ה' אבדתך בקרוב, כי רב לך הילדים אשר כבר חנן אלהים אותך בהמה. יגדלו ויחיו לארך ימים! והנה אתה בא עלי אחי בעקיפין כאלו רמזתי בשום רמז רמיזה באחד ממכתבי שעתי לא תתנני להריץ מכתבי אליך ולהרבות דברי בהם כאשר עד כה, והוא דבר אשר לא היה ולא נברא; ואנכי רק אמרתי כי טוב היה לנו לו היינו מודיעים איש לאחיו גם איזה דברי תורה במרוצת מכתבינו למען יהיה בהם גם איזה תועלת, אבל לא שיהיה הדבר הזה הכרחי מחייב בבטולו ביטול המכתבים. ואחרי מתי עוד ידידי תהיה פוסח על שתי הסעפים כאחד מקטני אמנה ולא תאמין בי ברעך האמתי, כי באמונה אנכי עושה אתך? ראה נא הנה אנכי מגיד לך תמיד את כל לבי הנגלות והנסתרות, לא אכסה דבר; ואתה מדי קראך את דברי תחשוב תמיד שרוח אחרת היתה אתי בדברי ושאיזה פניה יש לי ואנכי מדבר בך בתם לבבי ובנקיון רוחי כאשר ידבר איש אל רעהו באמת! מכתב הד״ר ניימאן הגיעני; ואנכי עודני מחכה בתשובתי עד בוא הידיעה מווילנא שספרי הלך לו למסעיו לפ״ב; וכבר שמעתי שיצא מווילנא אבל עוד נחסרו לי איזה דברים פרטיים ואדעם בפאסט הבאה, ואחר השבת אבוא בכתובים גם אל כבוד הד״ר. כי כבד אותי הד״ר לעטעריס בתכנית פניו למנחה, כמדומה לי שכבר הגדתי לך; אבל כי קבלתי גם מכתב אהבה וידידות מעלף בדברי חכמה ותורה מאת החכם הכללי משוש דורנו מו״ה שד׳׳ל נ׳׳י את זאת עוד לא הגדתי לך בוראי וכבר גם השיבותיו דברי טעם, ודבריו ודברי כבר נדפסים בהמגיד. — מלבד ספרי ״משלי יהודה" אשר הלך לפ״ב ואשר עוד לא נודע לי יום צאתו לאור יש בלבבי להוציא בחֹרף הזה ספר אחר כולל ״לירישע געדיכֿטע" מן המובחרים שבשירי, אם יהיה ה׳ בעזרי… וכו׳. אצלנו בפאניוועז מפליאה החלי רע מכותיה זה כשני שבועות ועוד לא השיבה חרבה לנדנה. ה' ישמרנו אותנו ואת בני ביתנו מכל חלי רע ופגע רע וישמחנו איש בטובת רעהו; ואתה ברך את רעיתך בשמי ושני בניך ושתי בנותיך הנמצאות וחושה לשמחני בדבריך הנעימים ואולי תמצא עתה את הספר ״עזאפ׳ס פֿאבעלן״ אשר כבר בקשתי ממך פעמים רבות, ודע שההעתקה האשכנזית ממנה הוציאה אור מדפיס אחד בלייפציג ושמו euchnizT ואם לא תמצאנה אצל Deubner בקשה אצל מו״ס אחרים אולי תמצאנה כי נחוץ הוא לי; וכן אולי תמצא לי לשאול, או גם לקנות אם איננו ביוקר רב, הספר ״איזראעליטישער מוזענאלמאנאך" להרב דהעבֿינגען, שלההו לי ע״י הזדמנות ראשונה. שכחתי לבשר לך בשורה טובה כי הד״ר שטיינשניידער יחרפני בהמזכיר שלו בנומער האחרון על אשר הטחתי דברים כנגדו בהמגיד; כן הודיעוני מחוץ לגבול , ועוד לא ראיתי הנומער ההוא מן המזכיר. ובזה כלו דברי ידידךיל״ג. אגרת עשרים ושלש. [להנ״ל] בעז״ה מוש״ק י״א טבת 6 דעצעמבער 1858 פאניוועז. תרי״ט. שלום לך רעי כאח לי! את מכתבך היקר כתוב ביום ט׳ כסלו קבלתי ביום ט' טבת ועלי הצייטונגען אשר נלוו אליו; והנה אֵחר מכתבך חדש ימים בדרך ועל כן גם אֵחרה תשובתי לבוא; והנני תמה ראשונה על אמרך כי בושש מכתבי אל הרב הד״ר לבוא ואני כתבתי אליו עוד ביום ב' כסליו תשובה על מכתבו והפקדתי טובי בידו, האם לא בא אליו המכתב ההוא ויאבד בידי הפאסט? תודיעני בטובך על אדות זאת, גם אם כתב הד״ר אל זייבערלינג כפי הבטחתו אם לא; והנני מודיעך כי כבר יצא משפט ספרי בפטרבורג לזכות וכי בשבוע העבר נתכבדתי במכתב מלא תהלה מאת האדון הפראפעססאר כֿוואלסאהן אשר כתבתי אליו ובקשתיו כי ישים עינו לטוב על ספרי ויענני כי אף כי לא יכלו לקבל את ספרי כספר למודים בבית הספר, מטעמים שונים, בכל זאת הללוהו אל המיניסטער ויבקשו לתמוך ידי בהוצאות הדפוס, ובקרוב אדע פשר דבר. ובסוף דבריו עוד הואיל האיש הנכבד הזה בטובו ליעצני עצות מרחוק איזה הדרך אבחר לעטי, ואיזה ספרים אכתוב למען יוכל אז לעשות יותר בשבילי ותודיע זאת ג״כ להד״ר ניימאן, כי מצאתי את מבוקשי לחצאין, יען כי היה לבבו גם הוא טוב עמדי ואקוה כי במשך החדש הזה ישוב ספרי מפ׳׳ב ואדע סך כסף העזר הנתן לי, ולא ימשכו הימים אחרי כן ושלחתים לבית הדפוס. — אחרי הבשורה הטובה הזאת עוד בשורה בפי אליך ידידי, והיא כי ביום שלפני ערב חנוכה המליטה אשתי בת ותקרא שמה נחמה (מה יהיה שמה בשפת אשכנז?) — והנה כעת שתי בנות לי ובן אין! דור בא ודור הולך! ביום ב׳ דר״ח טבת מת אבי (חמותי) [חותנתי] הישיש הנכבד ר' תנחום ארינשטאם אשר ידעתו פנים אל פנים והוא גם אבי דודותי ממ״ע שטערן ודיללאן כפי אשר ידעת. ידידנו דיללאן אשר היה אופראווליאיושצי באקציז, לא יהיה עוד; כי אדונים חדשים בעלו את האָטקופ ויבאו אנשים אחרים לרגליהם ועוד לא ידע מה יעשה השם בו לאחר ראשית שנת 1859, והנה תחתיו שב סאלאווייציג על כנו כמשפט הראשון אשר היה אופראווליאיושצי ודיללאן קבל בין כה וכה כשבע מאות רו״כ חלק ירושתו בנחלת אבות אשתו. ״אין לך צרה באה לאדם שאין לאחרים בה ריוח״ (ב״ר פ' ל״ה). והנה אחרי הודיעי אותך את כל זאת אשובה לדבר בך על אודותיך ואומרה: כי על עמלי להעיר ולעורר את רוחך הנרדמה ועל קראי אותך קבל עם לצאת לעזרת שפת עמנו בסופרים, אל תגער בי כי לא יחר לי, ואל תודני כי לא לרצון יהיה לי; כי לא זה ישעי ולא זה חפצי, כי אם להצמיח מוצא דשא וכל פרחי חמד על ערוגות לבבך, להועיל לעמנו ולשפתנו, לעשות לך שם תפארת, ולהציל גם את גוך ובשרך מדאגותיו ומצוקותיו אשר סביב שתו עליו בירכתי ביתך; כי אם תָחֵל להָחֵם את לבך הקר באש תאות כבוד סופרים, ראה תראה כי יבראו לך שמים חרשים וארץ חדשה, כי תחיה חיי רוח על הארץ ואם יהיה מבול מצוקות ורעות ח״ו סביבך תמצא נפשך מרגיע לכף רגלה על ענפי עץ הדעת. חי אני! רעי כאח לי! כי גם צרות לבני הגדילו בימים האחרונים האלה, אשר אבד הוני בענין רע, והוצאות ביתי הולכות ורבות והכנסותי מעטות, ואמי האלמנה אשר בווילנא וילדיה מסובלים עלי כי אין להם אחר, וכחות בשרי הולכות הלוך וחסר, ובכל זאת לא אתן למוט רגלי רוחי וקרא בזה גם את השיר-זהב אשר כתבתי בו את דברי אלה אליך ; עשה אפוא גם אתה כזאת רעי והנצל, כי גם חיי רוח גם חיי בשרים יהיה לך מזה: והנני נותן לפניך היום עבודה אחת קטנה אשר בלי הוצאות רבות בכסף ובזמן תוכל למלאתה, ואקוה כי תשא לך פרי תנובה: קח נא את הספר: Acht Jahre in Asien und Afrika von J. J. Benjamin, Hannover 1858 והעתיקהו כדמותו וכצלמו לשפה עבר. הנה הספר הזה מקובל על כל קוראיו, וגם אנכי קראתי תוצאות אחדות ממנו וימצא חן בעיני; ואתה בחלקת לשונך תיטיב להעתיקו לשפת עם למען אשר ירוץ כל קורא בו, וככלות מלאכתך תוכל אם תחפץ להציגו לפני הממשלה, כמעשי אני, ויצאה לעזרך בהוצאות הדפוס; או כי מכור תמכרנו להמדפיס, כמעשי ידידנו שולמאן, והדפיסו. ואנכי בכל יכלתי הנני נכון לעזרך בכל מה דאפשר רק חזק ואמץ; והודיעני דבר אם תעשה זאת, כי הדבר הזה צריך להעשות במהרה, יען כי הספר נדרש ופן ימצאו עליו מעתיקים אחרים; והיה כי תקנה את הספר ותקרא בו ושמת אל לבך להעתיקו אז אודיע חיש מהרה בהמגיד ובשאר הצייטונגן כי הנך מעתיק אה הספר המהולל ההוא למען רפות ידי מעתיקים אחרים ולבי אומר לי כי אם תעשה זאת תרויח כסף הרבה, כי הספר הלזה יקנוהו בני עמנו בכל ארצנו. ורק אל תתנהל בעצלתים במעשיך עם היאזעפוס אשר בא אחר ויקדמך. ודי בזה. בהמוזענאלמאנאך אין לי עוד חפץ! משלי עזאפ תשלח לי בלשון יון אם איננו יקר מאד. עוד זאת אבקשך: הנה זה ירחים רבים אשר כתבתי לידידנו לה' וואונדערבאר במיטוי ושלחתי לו 2 רו״כ במחיר ספריו אשר כבדני בם, ומן אז והלאה לא קבלתי דבר ממנו, והנני דואג פן אבד מכתבי עם הכסף בדרך; והנה מלבד אשר לא אתענג על דבריו הנעימים עוד יוכלהוא מבלי דעת לשאת עלי עון כי עכבתי את תשלומיו. והנה אולי תוכל לעשות בחכמתך להודע אם קבל מכתבי עם ב' רו״כ אשר שלחתי לו ע״י פאסט ביום ד׳ כ״ו תמוז שנת תרי״ח (26 יוני 1858) מבלי אשר ידע הוא כי אנכי הוא השואל והודעתני. והנה תיטיב להודיעני מה טיבו של האיש מענדעלסאהן, אשר הוא משוחֵחַ אלי זה פעמים במכתבך (ובשתי הפעמים דבריו, המה דברים של מה בכך) ואתה לא דברת אלי על אודותיו דבר. והיה שלום וברכה אתה וכל אשר לך ברכת אוהבך בכל לבויל״ג. איך גריססע הערצליכֿסט מיינע געעהרטע פֿריינדין, מאַדאַמע קאפלאן זאמט איהרען ליעבען קינדערן! איהרע מיהע פֿיר מיך , טהייערע פֿריינדין! ויאר דאס מאל זא גראסס, דאס איך קאם צו דאנקען וואגע. איך גלויבע עס ווירד אַם פאססענדסטען היער זיין די פֿערזיכֿערונג, דאסס איך פֿאָן נון אן זי מיט דער גלייכֿען ערמידענדען אויפֿטראגען מאֶגליכסט פֿערשאנען ווערדע. מיינע פֿרויא מיט ביידען טאֶכטערליין (דאס צווייטע קוים 3 וואכען אלט) עמפפֿעהלען זיך איהנען בעסטענס. איך וואגע אויך מיין אנדענקען אין אירר געדעכטניס צוריק. P.S. אחי קאפלאן! אל תעצר לי לחתום על הצייטונגען גם לשנת 59 בקרוב אשיב את כסף החתומים לדייבנער לידו ממש יען כי דבר לי אליו גם זולת זאת. — מאשר נשאר מכתבך בידי ימים אחדים, הנני שולח לך גם ארבעה רו״כ [ב]עבור המו״ס דייבנער, שנים ממני ושנים מידידנו סירקין המברך אותך וחושך אמריו אליך מאין עת פנויה לפעם אחרת; ואתה בטובך תשיב את שני מכתבינו הרצופים בזה עם הכסף לדייבנער ותבקשו כי יסלח לנו על כי שלחנום אליו ערומים, יען כי יראנו פן יפשטנו הפאסט מייסטער ערֻמים. אף בל תֹחֶר להשיב לי את הצייטונגען אשר לי תחת ידך, והיה שלום וזכור באהבה את אוהבךהנ״ל. אגרת עשרים וארבע. [להנ"ל] ב“ה מוש”ק פ' שמות. י“ט טבת תרי”ט. פאניוועז. שלום עד אין קץ לך מחמד לבי! בפאסט העברה שלחתי לך מכתב בצרוף ד' רו"כ. ובלתי ספק כברקבלתו וקראתו. ועליו אין לי להוסיף; והנני שולח לך עלי המגיד מן נו' 31 עד 43 ועד בכלל. והנומערן אשר כבר קראת החסרתי, והמה בכלל 9 נומערן עם 2 הוספות. ואל נא תעכבם אצלך זמן רב כמו בפעם שלפני זה, כי לולא זאת לא אוכלשלוח לך העלים הנותרים. והסבה לאשר עָלַי מגֹאָלים, יען כי אני מקֹצר יד להחזיק את המגיד על חשבוני לבד, ספחתי אלישלשה שותפים הלוקחים את העלים מידי לקראם, וחברך חברא אית ליה, וחברא דחברךחברא אית ליה. וכה ילך מחיל אל חיל עד כי בשובו אלי לא אכירהו כי בשחתיטבלוהו ותעבו שלמותיו. היה שלום וברכה אתה ואשתך וכל צאצאיך כברכת אחיךאוהבך דן גבריאל. אגרת עשרים וחמש. ב“ה יום ד' ו' אד”ר תרי"ט פאניוועז (28 יאנואר 1859). השלום אתה מחמדי ואהובי, יושב בסתר לבבי, זאב וואלף הכהן נ"י!? תמול באני מכתבך בצירוף עלי הצייטונגען והספרים, והיוםאמהר להשיבך מלים כאשר עם לבבי; כי חמֻדות אתה לי ודבריך חיי רוחי, וכל עודאשר אמהר כתוב אליך הלא תקדם ותבוא תשובתך אלי; ואנכי – שעשֻׁעַי את רעיהמה ינחמו את נפשי בעת צרה ויוסיפו לי ענג וטובה ביום טוב. לא רעב אנכילזהב ולא צמא ליקר וכבוד, כי אם לשמוע דבר ה‘, דברי רעי הנאמנים; אחבקךאשקך ואודך בכל לבי על אשר שמעת לעצתי ותקח לך מועד להעתיק את הספר אשריעצתיך ורק התחרה להחיש את המלאכה ולעשותה טובה ושלמה מכל צדדיה, כי אם כירק מלאכה ולא חכמה היא כדבריך, בכל זאת סמוך לבי בטוח בה’ כי תעמיד לךרֶוַח ותעש פרי תנובה, כי הספר יהיה מרוצה לעם הקוראים וזה ישע כל מחבר. ואם תסיר המכשול הזה, היא ההתחלה הקשה מדרכך, או תמצא לך מנפשך עבודות רבותאחרות אשר תעשינה לך שם ותהלה בארץ כאשר לך יָאָתה. ואל תפן אל דבריהמבקרים המדברים קשות בר' בנימין זה, כי כמוהם רבו גם הממליצים בעדוואומרים כי כל דבריו אמת וצדק; וגם פהיליפזאן לא יֵבוש מהביא מספרו תוצאותרבות בעלי העתים אשר לו. ואם תקרא את שמך על הספר או לא, עוד נועצה בזה, אבל אם נגמור אֹמר שתעלים שמך, הלא לא אוכל להשלים חפצי להודיע תיכף אחרהתחלת המלאכה, בעלי העתים כי ספר ר“ב השני נעתק לל”ע; והדבר הזה היה נחוץמאד לרפות ידי איזה קאנקורענט באם שימצא, והזהירות היתרה הזאת איננה נפרזה, והא לך מופת על זה: הזכרת במכתבך אלי את העתקתך של פלאוויוס וכי תחפוץלהוציאו אור. והנני מסגיר לתכלית זאת, פה מכתב אשר קבלתי מידידנו רק“שבשבוע הזה, ממנו תראה כי כבר קדמך הוא וכי גם בטרם בוא מכתבך אלי כתבתיאליו שהעתקת הפלאוויוס ערוכה גם אצלך לדפוס, מלבד מה שגם הד”ר לעטטעריסהוציא חוברת אחת מתולדות ימי פלאוויוס, ויותר לא ידעתי. ובכל זאת, שיםעין על דברי שולמאן אולי יישר בעיניך להוציא גם אתה את העתקתך. – קראת מלאאחרי המבקרים הקוראים איש את אחיו למהלֻמות ולריבות שפה, והיא צרעתנוֹשָנָת בכל דור ודור, כי במקום שיש חכמה יש קנאת סופרים, ולא כדעתך שרקבדור הזה פשה הנגע ורק בקירות בית ישראל. השכחת את מריבת חכמי פרובינצהבהצותם על ספרי אדוננו הרמב“ם ז”ל; את השנאה הכבושה במכתבו של ר' יהודהאלפאכר להרד“ק ז”ל המתחיל במלות “יגער בך השטן, דוד הוא הקטן”, ואת המחלקתהנמשכה מזה בימי הרשב“א והרמב”ן זצ“ל? והמחלקת והרדיפות של רנה”ו והשטנהנגד הרמבמ“ן בהתחילו להוציא אור את כתב עתו קהלת מוסר ועוד ועוד!! כללו שלדבר שבכל דור ודור יש מחלוקות רבות בין חכמי הזמן אשר רק מעוטן לשם שמים, ובכל זאת לא יועם הזהב ולא ישנא הכתם הטוב; רוח עברה ותגרש את חשרת העבים, והמשכילים יזהירו ככוכבים. צר לי, רק לי, שהכנסתי גם אנכי את ראשי ביןהררים גדולים אלה הנטחנים זה בזה; אבל אנכי חפצתי להלחם בעד משכילי ארציאשר חכמי עבר הגבול יבזום כנערים נעורים; ופעמים יצאתי לקרב בעדם, והמהיעמדו מרחוק ויטשוני בדד כאשר עשה רק”ש, אשר כמעט רק בעבורו ולהציל כבודוערכתי מלחמה את הד“ר ש”ש, והוא שנה טעמו בהקדמתו למסתרי פאריז ח“ג, החניףאת מבקריו בחלקלקות והשתחוה על כפות רגלי כל מנאציו. – ואת אשר הלינות עליבקול רעש גדול, על אשר קראתי לעוזב ה' מכֻבָד, במכתבי הכתוב אליך; הנה לאאזכור ולא אדע על מה תסֻבִינה שמה דלתות אמרי, אך זאת ידעתי שלא על דבראמונתו והגלות לבו בעניני הדת דברתי שמה, בלתי אם רק על פי מקומו הגבוה אשרהוא עומד עליו, ובידו לעשות עם אנוש כערכו טובה רבה וכן להיפך; וגםידיעותיו וחכמתו רבו למעלה כאשר נוכחתי למראה עיני מספרו “איבער דיא סאביעראונד דען סאבעאיזמוס”; ועל אשר נטש תורת אמו ואמונת אבותיו, המשפט לאלהיםהוא ולא לנו; ואין זה דומה לאיש יהודי המתאמץ להפיץ דעות הכפירה והשחתתהמדות בין זולתו; ועל כל אלה הן לא כתבתי דברי שמה לדפוס כי אם במכתב רעים, אשר תוכל לצור אותו על פי צלוחית של פלייטון, ובהבל בא ובחשך ילך, ומה כלהחרדה הגדולה הזאת? ובכל זאת אבקשך ואשביעך שלא תכחד ממני את הדבר האחר אשראמרת להעירני עליו, ואנכי אגיד לך אז את כל לבי, לא אכסה פשעי. – החרפה אשרנשא עלי ש”ש קטנה היא ונקלה; קראַני “אבסקורער קאררעספאנדענט” אשר הוראתובאמת “איש בלתי מפורסם” ודומה בהוראתו למלת חשֻׁכִים העברי (וטעות גדול טעההמגיד בהעתיקו אותו “בוזה חכמה ושונא דעת” שהוא תרגום מלת אבסקוראנטולא אבסקור, ובזה צדק ממנו ש"ש בהמזכיר 5No) והואשם היאות לי באמת, האחת מפאת שמי הנסתר החתום על מאמרי ההוא, והשנית כי גםשמי האמתי איננו מפורסם ונודע ומה גם לעֻמת הד“ר ש”ש. וכמדומה לי שבנומר 5 שב ש"ש וידבר עלי טובות ויאמר “שדעתו על דבר מחבר המאמר (כמדומה לי שיכוֵןעל מאמרי דשו"א, אבל לא יכולתי עוד לעיין היטב יען כי המזכיר עודנובידי סירקין) היא בלתי נכונה ונחם הוא עליה; ועוד ששמע מווילנא שהמחבר הנ”להוא איש נכבד ונאמן רוח.1 בין כה וכה אין בדבריואלה גדופים וחרפות עלי, עד שאמרת אתה, כי אפפוני אבני אלגביש וגחלי אשבוערים, משלכים בזעף אף ובחמה שפוכה! ד. היה לאופראווליאיושצי בשוילען; וכבר נשמע כי גם מן המצבהזה יהָרֵס וישאר רק רעוויזאר; אבל בין כה וכה ימצא חית ידו. את שם בתיכתבתי בהמאַטריקען בלשון רוססיאнаталiя –,2наташа דייטש Nanny. על דברספרי משלי יהודה לא ידעתי עוד כל חדש, כי לא קבלתי שום תשובה מפ"ב מלבדאותה אשר כבר הגדתי לך. אם בכל זאת לא תאמר נואש מהוציא את העתקתך פֿלאוויוסלאור תוכל לשלחה אלי ואשימה עיני עליה. תודה רב לך על שלחך אלי את העזאפהנחוץ לי מאד; עד כמה מגיעה יד ידיעתי בלשון יָוָן כבר הגדתי לך במכתביהאחרון; אפס מדוע לא הודעתי את מחיר הספר? על העלה הראשון כתוב בעט עופרת 30 וכפי הנראה הוא 30 קאפ' יען על עבר העלה ההוא ביתה כתוב Aesopicae fabulae 7½ Ngi שהוא ½22 קאפ'. ועל כן הנני מליטבזה רו“כ אחד ולקחת חצי הרו”כ המגיע לך ומהנשאר תשלם בעד העזאפ. אל נא תתןדמי לדייבנער עד אשר ימלא את חסרוני בעלה 47 מן הפֿאלקסבלאטט; ואנכי בקשתיוכי יביא לי משלוח אחד השמור [ב]עבורי בוויען ביד שטיינאקער על שמי ומייודע אם עשה זאת אם לא כי לא ענני; והיום אני וסירקין כותבים אליו. אל נאתשכח מהשיב לי ע"י מוקדם את עלי המגיד אשר לי תחת ידך, כי חפץ אני למסרםלידי (החובש)3. כמדומה לי שכבר הוצאתי את כל לביואין לי עוד מה לכתוב לך. היה שלום וברכה אתה וכל בני ביתך; וברך בשמי אתרעיתך ואחותך הכבודות ואת כל ילדיך היקרים והחמֻדים כזהב, ופקדני לעתיםמזמנות במכתביך היקרים כי אליהם תערוג נפש ידידך אוהבך כנפשו את מכתבו של ק' שולמאן הלוט בזה תשיב לי. יהודה ליב בר"א גארדאן. אגרת עשרים ושש. [להנ"ל] עשרה מאמרות. ב“ה יום ד' ג' אד”ש תרי"ט פאניוועז. ידידי יקירי אהובי חביבי, רגע לא ימוש זכרונך מלבי! כתבתי לך ביום ה' אד“ר (והליטותי במכתבי רו"כ אחד) ולאידעתי אם בא לידך, כי עוד לא מצאתי מענה ממך; ובכל זאת אֶכָּנס עמדך לפניםמשורת הדין, כי ידעתי את קֹצר רוחך ועבודתך הקשה וכי סוף סוף תשלם את נשייבנשך ובמרבית, ותבוא אלי במגלה עפה כתובה פנים ואחור להֵיטיב את נזקיבשתיקתך הארוכה. ואולם אנכי לא אוכל לחשות, כי דברים אחדים לי אליך הנראיםכנחוצים, והמה גם אלצוני לדבר דברי אלה עליך ע”י הפאסט: א) ספרי “משלי יהודה” שם מפ“ב ריקם; הקאמיטעט שם אותולפני ה' זייבערלינג והוא בקרו בטוב טעם ודעת אבל כפי הנראה גם ברֹעַ לב; ותהי תשובתו כי מקומות אחדים יעשו את ספרי לבלתי הגון לבוא בבתי הספר (אףכי במקומות רבים כתוב בכתב ידו: אטליצנא! פרעקראסנא!)4 ולאחד ממכירי אשר דבר טוב עלי אליו, כתב כי מכתבו אֵחר לבוא אחריאשר כבר יצא המשפט השולל מלפניו, וכי טעמו ונימוקו עמו! – והמיניסטער חרץ איפוא על פי דבריו גם את משפטו כי לא יוכל לקבל את ספרילספר למוד בבה”ס ולא לתת לי מקודם על הוצאות הדפוס, אבל אם אתקן את ספריבדברים הנוגעים לצענזור ואדפיסהו, אז אחרי ההדפסה לא ימָנַע מצַוֹת לקנותובכל בתי הספר לב"י “למען העיר את רוח המחבר בעבודתו על דרך המדעים” для поощренія трудовъ автора на ученомъ поприщь. והנך רֹאה כי האיש אשר הכית בחרפה לחיי על דברי טוב בו חפץ להיטיב עמדי וגם בא אלי בכתוביםכאשר הודעתיך; והשני (הישר בעיניך) קלקל. תספר מוצא הדבר להד“ר ניימאןותבטיחו כי בכל זאת לא תקטן תודתי לו, על חָפצו להיטיב עמדי מאשרבראשונה. על גליון מְשָׁלך הרצוף בתוך ספרי כתוב מידי ז”ב: Exellenté… ב) בנומר 7 מן המגיד שנה שלישית מצאתי כתוב משני אחים בנישושן אשר באו מהודו לאירופה והעידו על אמתות דברים רבים הכתובים בספרו שלר"ב בעל המסעות כדברים האלה: “וכאשר שמעו כי ס' המסעות יהיה נעתק גםללה"ק שמחו מאד והבטיחו לקבל ארבעה עשר עקסעמפ”. ולא הוגד מי המעתיק ומתיואנה יֵצֵא לאור; ואתה לא הודעתני אם החילות את עבודתך זאת. ואולי היה באמתמן הצרך לקחת רשות בתחלה מן המחבר; ודבר זה לא עלה על לבי ועל לבך. ג) אם עוד לא באת בכתובים עם מיכאל גארדאן על אודותי, אלתבא עוד, כי האמלל הזה תקע את עצמו במקום לא נכון לו, ויקבל עליו פקודת “קאססיר” והוא לא ידע המלאכה הזאת וגם איננו יודע למשוך בשבט סופר בשפתרוססי', ויהיו דברי הקאססע שלו יגעים וחסֵרים, ויֵאָנס לעזוב מקומו וישבתחתיו בקאוונא ימים רבים, ועתה כפי הנשמע יבוא לעירי בתור “צאסטניפאוויערענני” (מקום שפל); ולא אחפוץ לספות על מר נפשו, ומחמלתי עליו הנניסולח ונושא לו בכל אשר עשה לי. ד) תחלה נא את פני המו"ס דייבנער (אשר זה פעמים כתבתי אליוולא ענני –) ולא תתן דמי לו עד אשר יוציא ויביא לי המשלוח המונח אצלשטיינאקער בלייפציג [ב] עבורי על שמו. הגידה לו כי כל ההוצאות יושב [תוּשבנה] לו וגם בעד טרחתו יקוב שכרו ואֶתֵּנָה. ה) ידידי הד"ר לעטטעריס מוציא לאור [את] כל השירים אשרכתב מימי נעוריו ועד עתה בכרך אחד ונקרא בשם “תּוֹפֵשׂ כִּנוֹר וְעוּגָב” ואותי בחר לסוכן לכל ארץ רוססי' למכור על ידי הספר הזה; אם תחפץ להיות לימעיר ריגא לעזור בארצות ליפֿ-וקורלאנד, והיה לך מחיר לא קטן חֵלֶףעמלך. ו) השיבה לי עלי המגיד אשר לי, וגם את עלי הצד“י והפ”ב אשרהגיעו לך עד כה, ע“י פאסט אם אין הזדמנות לפניך. גם הנומר 47 מן הפ”ב תשליםלי כי בלעדו לא אהיה חובש5 את כל הספר. ז) בקרוב יצא לאור ח' רביעי מהעתקת מ"פ אשר לשולמאן ובראשותהיה נדפסת הקדמה ממני, והוא מאמר ארוך מהפך בזכות ההעתקה ומדבר משפטים עםמבקריו ומחרפיו. – ח) יש אתי ספרי “שירי יהודה” כולל קבוצת שירים בודדים, Lierische Gedichte ערוך לדפוס; והנני חפץלשלחו אליך לחֹג אצלך את חג הפסח אם תבטיחני שתבדוק אותו לאור נר חכמתךותבער ממנו כל שאור וכל חָמֵץ. ט) תברך בשמי את רעיתך הכבודה, ואת צאצאיך הנאהבים והנעימים (ארבעה במספר?!) וגם את אחותך, אם עודנה בביתך. י) תהיה גם אתה שלום וברכה; שָׂמֵחַ וטוב לב ביום הפורים, ובן חורין בחג הפסח זמן חֵרוּתנו ובשמחתך וטוב לבך התזכור את ידידך זוכרךלרגעים ופוקדך לבקרים את יהודה ליב גארדאן?! אגרת עשרים ושבע. [להנ"ל] פאניוועז א' דחוה“מ פסח תרי”ט. שלום לך אבי, איש חסדי ומטיבי, אוהבי ואהובי יושב בסתר לבבי! קבלתי אתמול מכתבך היקר אשר בו הראיתני לדעת את אשר כברידעתי באר היטב, כי אוהב נאמן אתה לי וכי תדרוש טובתי בכל לבבך. והנני מודהומשבח לך על כל הטוב אשר עשית לי עד כה ואשר עתה עושה עמדי. ובדבר אשרהודעתני הנני מוכרח לשמוע בקול שתקיף ממני ובלתי ספק אעשה ככל אשר כתב, והנה פה מקום אתי להגיד לך, כי לדעתי צריך לשוב ולהשמיט משירך הנעלה אשרבראש ספרי את הבית אשר חברת לו על פי בקשתי מן “ריח והדר שושן כו' עד בשפתזו נעמה”, יען וביען כי לא נדרשו לי להביא את ספרי לבית הספר, ולא קבלותפלתך “מי יתן ובאו לבני בית הספר”! – “ומשליך אלה יֻתַּן על פיהם”, והריהיא תפלת שוא. וכן לא אחפץ להדפיס את מאמר לעטטעריס אלי בלשון אשכנז, המדברגם הוא בזה האופן – ואיחל לָמוֹ עצתך. ועוד אבקש עצתך בדבר אחר והוא: הנהכתבתי משל אחד בשם “יעלת סלע והנשר” (הנהו רצוף לפניך בזה) ונחלקו בו חכמיישראל, ה' טוגענדהאלד הזכירו לשבח, וגם חפץ להעתיקו לשפת אשכנז כי מצא חןבעיניו מאד; ורש“י פין הזכירו לגנאי ויתוה על מצחו “תיו תמות”, יען כימתנגד הוא מעט למתנגדי הממשלה המיסדת בתי הספר, כאשר תראה בעיניך. ומידיהשלישי המכריע ביניהם אשר בפ”ב מצאתי כתוב בצדו Отлично но не умѣстно כלומר “טוב מאד אבל אין כאן מקומו” – ובתוך מכתבולהמיניסטער לא הזכירו בפרט כמו שהזכיר משלים אחדים כי אם אמר בדרך כלל כירע בעיניו את אשר הבאתי במשלים אחדים “דברים קשים כגידים לבית יעקב” – употребление Автором слишком ръзкихъ колкостей противъ Еврееъ “אלצו שארפֿע שטיכעלייען געגעןדיא יודען” וכאלה נמצאו באמת בספרי, אבל כבר בערתי אחריהם. והנה לבי מפקפקבמשלי זה אם הקלותי בו כבוד בית ישראל אם לא ואתה אדוני וידידי הנך יודע אתהאיש ואת שיחו אשר בידו יהיו עתותי ספרי, הודיעני נא דעתך ועצתך הישרה אםאוכל לקיים את משלי זה היקר בעיני, או אם אמחנו מספרי. הנני עושה חפצךושולח לך כדמות העתקה ממה שכתבתי להמגיד ביום כ“ד אד”ר כפי שיכלתי להוציאמן ההעתקה המחוקה מאד אשר נשארה תחת ידי: א) תוכחת מגולה…… (דברים אחדים כנגד מחרף שד“לבנומר 6; אבל אחרי אשר כבר קדמני שד”ל בעצמו בנומר 12 בלתי ספק לא ידפיסעוד את דברי; ואֻלי יהיה זה מניעה גם להדפסת החלק הב' ממאמרי זה המשולבבמקצת עם הראשון). ב) אהבה מְסֻתָּרֶת. לשאל את פי שולמאן – לפקוד בשלום רייכערסאהן – שטיינבערג – ממאמרי לבעה“מ נשארה תחת ידי ה עתקה מחֻקה מאד, והננילשלוח לך כדמות העתקה ממנו ביד אחי, ואולי יבא בין כך וכך גם נדפס בהמגיד; אבל יש לי סבה להסתפק אם ידפיסנו מכל וכל מפני שהיה משולב עם מאמר אשר כברקדמני בו שד”ל. מן הספרים של לעטטעריס אשר אמרתי לשלוח לך לא ראיתי גם אניעוד עלה אחד בעיני, ולא עוד אלא שהפסדתי בערך עשרים רו“כ ששלמתי אניוסירקין ללעטטעריס. והספרים באו לידי משולחנו בק”ב והוא מעל בשליחותו, ויפתח את הצרור לקרוא בם, ויגנבו מן הספרים, ושאריתם נתן בידי מעביריהגבול ומן הוא והלאה עקבותם לא נודעו. ועוד צרור אחד מונח ועומד ומוכן ליבטילזיט זה כשנה תמימה, ואין איש אשר יעבירנו את הגבול; וכבר הבטיחוני רביםולא קיימו הבטחתם. ואולם על אודות הבטחתו לדבר על אודותינו במכתב העתי שלוהנה כבר החל לקיים מעט מעט דברו, ובנומר 13 משנה זו דבר דברים אחדים עלאודותי. ובמכתבו אלי אומר: “את ספרי רעיך אשר שלחת לי (ספרך, ס' בן פורת, הריסות בית ועוד) אשפוט משרים לעת מצוא במכתבי העתי, ודברי אמת יכון לעד”. זה ימים רבים חלפו מעת קבלתי מכתבך האחרון. והנה לדאבוןנפשי בשורה רעה מוצאת בפי היום: משלוח הצופה אשר כבר שלמתי לך [ב]עבורו, אבד, כי האיש אחד ממכירי אשר עשה לי הטוב לקבל התכריך מידי גרעפֿע עטאונצער הניחו בתוך תכריך סחורה, אשר התעתדה לבוא אליו, והתכריך הזה לא נודעאיפה הוא. ואולם המשלוח השני “ס' מו"נ וא"א” עודנו מונח בטילזיט אשר עלהגבול, וכבר הבטיחוני רבים להעבירו את הגבול ולא קיימו; כי דבר קשה הואומסֻכָּן מאד; ואינני יודע מתי יבוא לידי; ובחפצי היה להשיבו אחורלקאֶניגסבערג, למען ישוב משם דרך לייפציג לידך, ויראתי פן ירע בעיניך הדברהזה. מידי המו“ס דייבנער אשר בריגא קבלתי מכתב זה כשבועים, כתובבו, כי כפי הנראה לו עוד לא הגיע המשלוח לליפציג, יען כי הסוכן שלו יחרישולא יודיעהו דבר מזה. ואולם בבאו ימהר להגיעהו לידי, והנה במקום הזה כלהמשלוחים בטוחים, אף כי יתמהמהו בדרך. והנה ביום ר”ח ניסן העבר שלחתילדייבנער על אדרעססא של פראנדעל עט מייער בוויען משלוח [ב]עבורך כולל “ס' שם הגדולים” ב' חלק' וי' עקזעמפל' מספרי “אדו”ם" כמו שהרשית באחד ממכתביך. מחיר ס' שה“ג 1–50, 2fl, 30Kr. ומחיר כל ספר אדו”ם 50 קרייצר. והנה תוכל לתת ספרי בכסף ובספרים אחרים חדשים ומועילים אם יקרולפניך; ותגיעם לידי לעת מצוא. בכליון עינים אחכה ליום צאת ספרך במהדורא החדשה. ואנכי כברהודעתי את צאתו בין אחדים ממכירַי בערים שונות, אשר הבטיחו להיות בעוזרילטובתך; והנותר תעשה המודעה אשר אמרת להדפיס, ואשר תשלח לי ממנה עקז' אחדיםבתוך קרייץ-קאנווערט, באופן שתשלם שמה את הפארטא, כי פה ידרשו [ב]עבורוסך עצום; ורב לי אם הבטיחוני להשיבו לידי מבלי שלחו את הצענזור ואם יישרבעיניך והליטות שם גם ס' אחד “הצופה” אשר בצפייתי צפיתי לראות פניו ולאזכיתי עד היום – על דבֶּרְךָ בי דברים טובים נגדה נא לכל עמי כבר הודיתי לךוכן אודך גם עתה בכל לבבי (אף כי יש שם בדבריך שני תקונים קלים הא' שאיננימורה לשון עברית בבית ספרי כי אם מורה הדת כמו שכתוב בל' צרפת על מעטפתספרי “אדו”ם", הב' שהממשלה לא מלאה בקשתי בדבר ספרי) ועוד יותר אודך אםאהיה אנכי הזכאי אשר על ידי תגלגל הזכות. יל"ג. אגרת עשרים ושמונה. ב“ה יום א' א' תמוז תרי”ט פאניוועז. שלום לך ידידי זאב וואלף הכהן. ספרי אשר השיבות לי ביד יה"ס קבלתי; וגם ספרי כתב יד שבאלי ואתה לא הודעתני את משפטך עליו ולא אדע אם הדומיה תהלה או תָּהֳלָה. אודך בישר לבב על הספר “זרע ישראל” אשר הרימות לי מנחה לאזכרה. והנה שמעתיכי יש תחת ידך כל ספרי האינסטיטוט ותחפוץ למכרם, הנני נכון לקנותם מידך אםלא תרבה על מחירם אשר קבע להם פֿהיליפסאהן. אם תאות לזה תוכל לשלחם אלי עלידי הזדמנות ראשונה, ואנכי אשיב לך מכרם. ביום החמישי העבר (כ"ח סיון) ½11 שעה כחצות היום, מֵתָהעלינו חנה אשת דיללאן, ותעזוב לארץ אחריה שבעה עוללים נטיעים בלתי מגודלים, ואיש אמלל מרבה תאניה, ומיודעים בוכים ומשפחה הומיה; וביתה ערער יתערער מאדכי נפל היסוד. היה שלום אח יקיר ורֵעַ נאמן; ברך בשמי את אשתך ואת אחותךואת כל ילדיך; לי ולכל אשר לי שלום, ויתר דברי ביתי תוכל לשמוע אם תחפוץמפי ידידנו המוכ"ז כי הוא ידידי כלבבי, האחד בכל עיר מושבי, תמים במעשיוונאמן באהבתו, ואין זולתו. ידידך אוהבך בכל לבו ונפשו יל"ג. P.S. ברך בשמי את חברך ה' מענדעלסאהן, כי כן ברכני במכתבך אלי ביד ה' סירקין הנ"ל. אגרת עשרים ותשע. כ“ב למנחם תרי”ט. אלהים יברך אותך ואת ביתך ידידי יקירי שאהבה נפשי מהרז"ו קאַפלאַן. צר לי מאד כי עוד לא ערכתי אליך מלים למן היום אשר יצאתימעירך ומביתך, וגם עתה, התדמה כי לקחתי לי מועד למלאות את מכתבי זה בדבריידידות מפה לפה? לא, רעי, סלח לי, כי לא עת היא להשתעשע עמך באהבים, כי עודרפו ידי וכל רפאות תעלה אין לי עוד מימי הים אשר רחצתי בהם, אך אחות אשתיהכריחתני היום לערוך דברים אליך לא דברי חן ואהבה, אך דברי רצון כי תיטיבלהגיד לאחותך תחיה אשר תיטיב לקנות למענה פניני חול הנקובים בשמותם למטה, כי רבה העבודה עליה לתת מפרי כפיה מנחה לאהוב נפשה החדש, כי מאורשה היאלאיש נכבד ה' ש. מזאגער חדש. ואלה הפנינים אשר תקנה אחותך תחיה למענה וכו' וכו'. ……………….. הראית ידידי [את] המכתב? הנהו מפלגא ולעיל דאהורמיזמפלגא ולתתא דאהורמין! וקבל איפוא את ברכתי, וגם את שמלתך אשר השאלת ליאשיב לי בקרוב ידידך יל"ג. אגרת שלשים. [להנ"ל] בעזה“ש מוש”ק יום ד' לחדש שמזלו בתולה, לסדר ולפרט “למען יאריך ימים הוא ובניו!” בחדש שמזלו בתולה, ישלח האל ברכה כפולה, לידידי הנבחר מכלסגולה, ולנות ביתו היקרה והמעולה, ולמשפחתו בהדרה כלולה, והיתה היא כמנורתזהב כֻלָה, ואתה ידידי על ראשה הגֻלָה, והאומר חרבי לצוּלָה, ידשן אתכםבשמנו הטוב ויופע עליכם אורה גדולה, ואנכי במחשכי שבתי אתענג לֹנגה אורכםסלה. הנני משיב לך בזה ידידי היקר את מכתבך הנחמד והנעים ע“יידידנו ד. ולא אפונה כי כבר קבלת מכתבי הראשון ע”י הפאסט והנני מחכהלתשובתך עליו וביחוד בדבר הד“ר כי נחוץ הוא לי מאד! כי אתה ידעת את לבבמשכילי עירנו ווילנא; טובים המה לי מאד בכל לבבם ובכל נפשם, אבל לא בכלמאדם; ידברו עלי טובות בעיני, או בעיני יודעי, או אולי גם בינם לבין עצמםאבל ביכלם להועיל לי בדבר שיש בו ממש וריוח, כדבר הזה אשר אנחנו עוסקים בולא אֵדע אם יעמוד לבם לעשות ככל אשר הבטיחוני! ועל כן חפץ אנכי לחצוב עמודיביתי שבעה, כי יפול האחד והיה הנשאר לפלטה ובכל זאת אולי יכבד עליךהדבר הזה אשר בקשתי כי לא תחפֹץ להכביד על הד”ר או כי תראה כי “החצים ממךוהלאה” אל תפצר בו ואל תבאיש ריחי וריחך בעיניך וה' יעמיד לי רוח והצלהממקום אחר, או כי ישלח לי עזרו מקֹדש. חפצתי לשלוח לך עוד איזה עלים מןהמגיד, אבל יען כי מעטים המה חשכתי ליום אחר. לדעתי ייטב לנו אם נסול למכתבינו דרך תושיה, ונשא ונתן בכלמכתב בדבר הלכה, למען לא נהיה כאוכלים מזבחי מתים! ומה גם כי פס החֹמר אשרנצור עליו את צורת מכתבינו, אם לא כי יהיו בינינו דברי תורה בין בחקירותובין בביאורי מקראי קדש וכדומה לזה, איש איש ככל העולה על רוחו, ואז יהיהבמכתבינו גם איזה תועלת למען יעמדו ימים רבים, וגם הזמן אשר נבלה בעריכתמכתבים לא נבלה בדברים של מה בכך. ולולא קצרה לי עתה עתי, כי בלילה אנכיכותב והמוכ"ז נחוץ, כי אז הייתי אנכי המתחיל. – תשיב לי בטובך את האוריאלאקאסטה, אם לא תחפוץ לעכבו במחיר אשר אמרתי! ודע אחי כי מן הראוי היה לעוררשוט הבקורת העזה והנוראה על הספר הזה אשר אין חפץ בו לקהל העברים בחמרו, ספור חיי איש מקצץ בנטיעות, בצורתו שפה מבולבלת, מדולדלת ומקולקלת, שפתאשכנז לבושה טלאים מבגדי ירושלים, ובתכליתו לבהל ולרפות ידי החפצים לגשת אלמקדש ההשכלה והחקירה בראותם כי שחו אל מות מעגלותיה. האין בזה חלול לשוןהקדש יותר גדול מאשר במסתרי פאריז? ואנכי כבר נגעתי בקצה עטי במאמר אחד אשריצא לאור זה בקרוב, בבקֹרתי הספר הזה. והיה אם תחפוץ לעשות (ויותר היה טובלכתוב זאת בשפת אשכנז ולשלחה ע"י ידידנו ה' וואונדערבאר לפֿהיליפזאהן בעצמו; כי ידידי החכם לעטטעריס ישבח אותו – לא ידעתי מה היה לו?) אז תודיעני ואהיהתנא דמסייעא לך. ובזה תמו דברי בפעם הזאת ואנכי מחכה לתשובתך ולגשם נדבותפיך אשר תניף עלי, ואז אשוב לדבר בך ככל העולה על רוחי – כי שערותי ילבינו, וכחי ולֵחִי ומֹחי ינוסו ורוחי ישוב אל המקום אשר בא משם, וחסדי מאתך לאימוש, וברית אהבתי לא תמוט – אולם אחרי כן – מי זה יודע!? ידידך אשר לבו לך דופק, עד סתימת הגולל והדופק יל"ג. אחר שבתי התבוננתי כי לא אלי יכַוֵן בדבריו אלה. [המחבר]. ↩ נטשה ונטליה הערת פב"י. ↩ באגרותיו האחרונות משתמש בל' כורך. העורך. ↩ המקומות הבלתי טובים יוכלו על נקלה להתקן. ↩ עיין לעיל הערת העורך. ↩ את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42527	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42527", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42527, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרי\"ט", "translator_uris": "", "translators": "" }
תר"ך אגרת שלשים ואחת. ב“ה צום בן אחיקם בשנת הכת”ר, פאניוועז. ידידי היקר וכו' כמהר"ז קאַפלאַן נ"י. אבל אָשֵם אנכי על דבר הָאַדֶרֶת אשר לא שבה אליך עד היום. ובכל זאת לא כזבתי במכתבי הראשון, כי באמת נְתַתּיהָ בידי ה' פ.ד. והוא שכחאותה בבית אביו, והנני משיב אותה היום לך ע“י ב”ע1, והודעתני בטובך מקבלתה, ועמך הסליחה למען תֵּאָהֵב. ספרי משלי יהודה נדפָס ברָב יופי, וכבר באו לידי שלשההעלים הראשונים, ודעתי נוחה מהם. אפס כי מחיר הדפָסָתו יעלה לי למעלה ראש; בעד הנייר לבד שלמתי 77,90. מחיר הדפסת כל עָלֶה 12 רו“כ וכל הספר יחזיקבודאי 12 עלים (כי מסדר האותיות נסכַּל להעמיד את השורות מפֻזָרות יותרמדאי, ולשום ריוח בסוף כל משל ומשל, ועוד…) עד אשר יעלה שכר ההדפסה עם כלהוצאותיה יותר מב' מאות וחמשים רו”כ. דבר אשר לא פללתי ולא עלה על לבי! וכפי הנראה אהיה אנוס להשמיט דברים רבים מן הספר, כמו שירֵי התהִלָהוהמכתבים אשר כתבו אלי גדולי חכמי לב, ואולי גם ההקדמה. בחוה“מ סכות הבע”לאנכי נוסע לווילנא אי"ה. קבל ברכתי וברכת כל בני ביתי, אתה וביתך וכל אשר לך, כברכת ידידך הכותב בחפזון, על כן במכתבו שֻלַח רזון יל"ג. אגרת שלשים ושתים. ביום החמישי ער“ח חשון תר”כ. פה ווילנא. ידידי כנפשי בחירי יקירי זאב וואלף הכהן קאַפלאַן נ"י! השלום? מתֻשאות ווילנא עיר ההומִיָה קולי כאוב מארץ עולֶה אליך! זה ימים רבים אנכי יושב פה ומפַקֵחַ על עניני הדפסת ספרי; עזבתי את ביתי, נטשתי את אשתי וילדי הנאהבים, לשבת בצל מְלוֹן אוֹרחים, לבַלוֹת יָמי המנויםולכַלות שקָלַי הספורים בידי עם אַחֵר – ומי יודע אם יהיה שכרלפעולתי? מדי שבתי בזה אלצו בי אחדים ממיודעי ומַכִּירַי, לשוב ולהזכירך על דבר ספרֵי האינסטיטוט אשר יש לך מארבע(?)2 שנים העוברות. והנה אם חפֹץ תחפֹץ למכרם כתְמָם, אין מחסור דבר, כי אז יתנו לך כפי בקשתך מחירם: ג' רו"כ לשנה, וגם בעד תכריך הספרים ישלמולך לפי ערך וכפי אשר תכתוב. נחפז אנכי מאד, ידידי! כי נכון אנכי היום לנסוע לדרכי לשובלביתי; ואתה תמהר נא לענני על אֹדות זאת בהזדמנות ראשונהלפאָניוועז. בטרם צאתי מביתי הנחתי ביד רעיתי (לפני החג) מכתב כתובאליך להשיבו לך עם האדֶרֶת, ובלתי ספק כבר באו לידך וכבר נשָאתָ וסלחתָּ לעון ידידך ולחטאת יהודה ליב גאָרדאָן. P.S. הדבר הזה הוא גדול אלי, ועל כן אם תחפוץ לעשות לי אותלטובה תמהר לענני; הכסף ישֻלַם לך פעם אחת ולא למקוטעין. מדי דַבֶּרך ביהודיעני ג"כ מה מחיר געזעניוס קליינע העבראישע גראממאטיק מהדוראהאחרונה? אגרת שלשים ושלש. ב“ה כ”ו חשוון שנת כת"ר. פאניוועז. שלום עליך ידידי מנֹעַר, משכיל מזהיר כזֹהַר, עצם השמים לטֹהַר, כמו"ה משה הכהן רייכערסאהן! אגרתך זָבַת חלב ודבש קבלתי, אשר הודעתני בה "כיבִּקַרְתָּ את קברות בית הדפוס ומצאת בתוכם גם את מצבת “משלי יהודה”. והנהאנכי תמהתי מדי קראי דבריך: מה לכֹהן בבית הקברות? ואחר שבתי וראיתי כיבאמת אינך רק גר ואורח בבית קברות מחברי עם עבר ולא תדע להבחין בין קברלקבר; והמצבה אשר ראית איננה “מצבת משלי יהודה” כי אם מצבת צרור כספי אשרטיפחתי ורביתי, עמלתי וגדלתי, ושם לקברות אותו הובלתי, ואני כאשר שכֹלתישכלתי; וזאת הכתֹבֶת החרותָה, על המצבה אשר ראית: פה נטמן צְרוֹר כסף יחיד לבעליו! כמה רסיסי זעה נזלו עליו טרם בא באנשים, טרם גדלו אביהו נר רובל ידעך, לא ישיבו יגיהו כי טמנוהו בכיסם עָמֹק, וקברו אותו המקברים. הִוָסרו כל סופרי ארץ וקחו מוסר המחברים! תהי נפש הַצְרור צרורה בצרור החיים את אשר לו הכסף ולו הזהב, אך לא בשמים. והנה אתה ידידי מפני אשר לא התבוננת לכתֹבֶת המצבה, הֶאֱהַלְתָּ על המת ונלכדת ברשת הטומאה, להביא גם את צרור כספך אתה אל ביתעולמו בין יורדי דומה, ועוד מעט ושבתָ וראיתָ כי אין בידך מאומה, וצר לימאד כי בלי רצוני אהיה לך למכשול מעט בדרך אשר יֵצא ספרך לאור, בין בניהדור, ולו ידעתי מראש כי גמרת אומר ולא ישוב, להדפיס את ספרך זה, כי אז, חיאיזופוס וחי קרילוף, וחי תרתק וחרומף, כי טמנתי את שלי עוד באהלי לימיםרבים, כי כן נמצא אתי גם עתה קובץ משלים אוֹרִיגִינַלים טובים וחדשים לאשערום הקדמונים, ולא תראהו רק עין אחרוני אחרונים. ואולם הנותן לעורב מידו כי יתע לבלי אוכל הוא ישלח מלאכוגם לפני ספרי גם לפני ספרך להנחותָם הדרך הישרה בעת אשר יָחֵלו לחזור עלהפתחים, לעמוד כפופים ושחים, לפני העשירים המשֻבחים, (המתעדנים כבני מלכים) לאסוף אגורות הכסף אחת לאחת למצוא חשבון הכסף הרב אשר הוצאנו; ואולם המפגעהקטן הזה אל נא יפגע בברית אהבת נעורינו ואל ינַתֵּק חוט ידידותנו הנאמנה, הטובה לנו ממאתים וממנה, לבלי ימשול המושל עלי ועליך, המשל הנמצא בלתי ספקבספר משליך, בהיות שני הכלבים, הנעימים והנאהבים, פתאֹם נצים ורבים, יען כיראו לעינים כי השליך למו הטבח עצם מבית המטבחים, וינשכו איש את רעהובשניהם, עד שפך דם עליהם. ואולם אחרי אשר כבר טִמֵאתָ את כהנָתְך והזאת שלישי ושביעיעוד לא הזו עליך, אולי תשוב לבַקֵר עוד הפעם בבית הקברות ולדרוש אל המתים, אנא אל תתעלם שם מאבדתי, השתטח על קבר בתי יחידתי, הוא צרור הכסף אשר שלמתיבעד הדפָסָתִי, והגד לה כי גם בלתה חי אנכי על אדמתי, כי לא אֵבְךְּ עליהולא אקָרַח ולא תבוא דמעתי, ורק התפלל בעדי אליה את זאת תפלתי: בת יהודההשדודה עלינו התגלגלי, ולפני עמֵך תחנתנו הפילי, ובעד קוֹנֵך רחמים שאלי, כי כל צְרור נקוב וכל כיס לְחֳלִי. אל נא תמיש חסדך מאתי לפקדני לעתים מזְמָנות בדבר פיך חֵן, וגם אנכי אעשה לך כן. והודעתני מספרך בעת אשר יהיה תפוס, בעבותות הדפוס, ואת אשר יקרנו באחרית הימים, מראש ועד סוף, בעת אשר יעזוב את החוף, ופֵרַשנסיו ככנפי העוף, לעוף אל ים מרחקים אל ים הקרח הוא ים הקוראים. – יל"ג. אגרת שלשים וארבע. בשם ה' בראש השנה לאילנות בשנת ה כת"ר. פאניוועז. קאַפלאַן ידידי בחירי רצתה נפשי, לך שלום ולאשת חיקךשלום, ולאחותך היקרה ולכל בניך ובנותיך הנאהבים והנעימים שלום עדהעולם! זה שעות אחדות מעת קבלתי מכתביך היקרים כתובים ביום ב' וביום ט' דנא והנני ממהר להשיבך דברים, אף כי עוד אין עובר אורַחלפני. דמות מכירת ספרי כדמות מכירת חָמֵץ. אנֹכי דחוף ומבֹהָללבערו מביתי והנני מוכר אותו לנכרים, אשר לא ידעו שפת עברית, והמה יקבלוהובתור מתנה שלא על מנת להחזיר, או ישלמו לי בשוה פרוטה, עד כי זה כמשך חֹדֶשימים, מיום אשר אנֹכי עוסק בהֲפָצַת ספרי, וכבר חלקתי במקומות שוניםהקרובים והרחוקים כשני מאות ספרים, ועד היום לא הביאו לי רק כעשרת רו“כ, ומזה יעלה לי דמי פאָרטאָ ושאר הוצאות יותר מחֶציָם. מפ”ב עוד לא מצאתימענה; ושאר האנשים המקבלים את ספרי, מקבלים ומחשים; ויש מהם אשר ישליכואגורת כסף אחת בעדו כמו פִזַר יתנו לאביון, כי כעני המחזיר על הפתחים מחבריישראל היו. זה רֹעַ גורלם בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה! עיני צפִיוֹת למתי יִרְוַח לך ושבתָ ודברתָ אלי והודעתניאת משפט ספרי ומעשהו בפרט ובכלל, כי בזאת נכון לבי בטוח, כי ספרי זה הואדבר חדש בקרב עמנו, אם טוב ואם רע. שלחתי ספרים אחדים לידידי הר"ר פֿוכֿער למכרם במיטוי, ובתוכםגם ספר אחד לידידנו לה' וואונדערמאר למנחה. והנה תיטיב עמדי אם תעיר אתרוחו במכתב לשוב ולחרוץ משפט ספרי קבל עם כאשר בראשונה, כי לי לא יאותלעשות זאת; ואתה תשלב גם דעתך במאמרו, והורית לו את המקומות הטובים (כפיראות עיני שכלך) ואת הפרטים הראויים לדבר עליהם ביחוד. קבלתי מכתב מעיר המלוכה מאחד מיושבי בשבת תחכמוני (קאממיסיאָן צור בעזיכֿטיגונג העבראֶישער שול ביכֿער) והמה מטילים עלי לכתובבשפתנו ספר להמון עם בני ישראל בפרט ידוע, ומבטיחים לי [ב]עבור שכרותשלומים מאת המיניסטעריום; ולא אדע אם אקבל עלי העבודה ההיא. דרשתָ 10 עקז' מספרי, ואיה איפוא תמכרם בריגא? האם בגורן ציממערמאַן או ביקבשוויינפֿורטה? והנני עושה בקשתך לחצאין ושולח לך ששה עקזעמ' ג' במקח 90 וג' במקח 75 קאפ'; והיה אם יגאלום הקונים טוב ואם לא השב תשיבם לי ע"יבטוח. האשה העגונה ואִמָה כבר הודיעוך בלתי ספק מוצא דבר משפטםבזה (ועתה) [ואתה] תדע יותר ממני, כי בני בית ד' עשו במחשך מעשיהם ולאגלו אפילו לצנועים, וגם לי לא הגידו מאומה אף כי כבדוני לכתוב הקוויטאנציאבלשון אשכנז, ואף כי כבדתני אתה לכנותו בשם עקר משפחתי. ואולם אנֹכימראש ומקדם אמרתי לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ואם עשההוא רעה גם בכפיה דבק מאום וכל האומר שלא חטאו שניהם אינו אלא טועה. סלח לי על קוצר מכתבי כי לא ארכה עתי יותר, וברך בשמי את הד"ר ואת ביתו זו אשתו ה' יקימה ויסעדה3 והבה ברכה גם לבני ביתך יחד. לאשתי ולכב"ב שלום. סירקין ורומש יברכוך. אלה דברי ידידך הקשור בך תמיד, בפתיל צמיד, יל"ג. אגרת שלשים וחמש. פאניוועז כ“ז אדר תר”ך. יהי אלהים עמך בכל אשר תפנה קאַפלאַן ידידי! זה כשבֻעַיִם ימים שלחתי אליך מכתב עם ששה עקז' מספרי, ע“יאחד מבני עירי אשר נסע למיטאוי ומסרם לה' בעהרמאַן והוא הבטיחו להריצם אליךובלתי ספק קִיֵם דברו! ומחכה אנכי לשמוע אם קבלת אותם ומה גורלם בעירך. והנה אף כי אין לי חדשות להשמיעך, בכל זאת עצור במלין לא אוכל לדבר אליךדברים אחדים ביַד ובעַד המוכ”ז, ההולך לריגא ומנשא את נפשו למצוא לו מחיהבלַמדו לבני ישראל תורת אבותיהם, ואם עיר רֹכֶלת העמים ההיא תדרוש גם אתהסחורה הזאת, תושיע נא ידך לו באשר תוכל, כי איש מיטיב לכת הוא, רוב ימיוהתפרנס מעבדת האדמה, דבר יקר מאֹד בבני עמנו, ולא נטש גם את תורתו באומנתו, והיום אלצוהו מצֵרים ומרֵעִים לעזוב את חית ידו זאת ולהסתפֵּחַ אל המלמדות, היא הפרוזדור לפני טרקלין המיתה. עוד אחת מעט היא אבקשך. זה כשבעה שבֻעות שלחתי עשרה ספריםמספרי ע"י הזדמנות לפוכֿער במיטוי ואחל פניו לחלקם בין יודעיו שמה, ועד כהאין קול ואין עונה ואין כָסֶף. על כן אחלה (פניו) [פניך] בקחתך דברים עמותעיר לבו אלי לעשות דבר לטובתי אם עוד לא עשה, ואם כבר פעל למעני דבר, להשיבני אמריו; כי לבי חָרֵד פן אבדו ספרי בדרך. דייבנער דרש מאתי בקאָממיססיאָן 40 ספרים מספרי. – האםכתבת [על] אודותי לוועונדערבאַר? ומה ענך? – היה שלום כי נחפזאנכי. ברך את ביתך וכל אשר לך בשם ידידך מוקירך ומכבדך יל"ג. לי ולכב"ב שלום. אגרת שלשים ושש. ב“ה יום ה' 28 יולי 1860 פאניוועז, כ”א מנחם אב תר"ך. ידידי משא נפשי, קאַפלאַן מחמדי! היום בעת צהרים הביאו לי המלתחה [ב]עבור אחותך ואתמכתבך. והנה את אחותך עוד לא ראיתי בעיני, אף כי כבר שמֹעַ שמעתי כי זהיומים היא מתלוננת תחת חומת פאָניוועז, וגם את המחותנים מריגא לא ראו עיני, אף כי באו לעירי ושחרו פני הנגידים, שטערן ודיללאָן; והנה שלמתי בעד המלתחה 81 קאפ‘. כי שלשה פוד משקלה, לפי דברי העגלון; ובלתי ספק תבוא אחותך לראותיואמסרנה לידה. ועתה הנני נוער חצני מהבל העולם ומעמל הזמן ושב לדבר בךדברים הנוגעים אל נפשך ונפשי. מאד שמחתי בקראי את דבריך הנחמדים בצד“י, לאעל כי יהללוני, כי אם על כי התעוררת לקץ הימין להשמיע קולך בשער בת רבים; ונפשי תקוה כי לא יהיו דבריך אלה האחרונים אשר יִגַהּ עליהם אור הדפוס. – מן המליץ לא ראיתי מאומה, בלתי אם קבלתי מכתב בל”א מהמוציאים אותולאור, בו בקשו שאשלח להם את ספרי ואכתוב ידי בקהל סופריהם; ואנכי עניתיםובקשתים שישלחו לי פראספעקט או נו’ אחדים ממכתבם, למען אדע תוכנו (דיאטענדענץ) ולא מצאתי מענה; וכפי הנראה עוד לא החל המליץ לצאת. מן הכרמל כבריצאו 7 נומערן, ואנחנו כבר קבלנו 5; אבל אין לי בפ"ע שאשלח לך, כי אם קוראאנכי בשל אחרים; ואם ישאילנו סירקין ידידנו אשלחנו לך. בקראך בו תראה כי פֿין מוציאו לאור, אם ידעת היטב את האיש ואת שיחו. ומלבד זה לא יחפוץ לשלםדבר לכל סופריו ומכַתְביו; כי אם רבים יעמלו והוא יקצור. תקבל בזה תיקוןמשלים אשר אמרתי לך, ואקוה כי בקראך בו יגדל יקר ספרי משלי יהודהבעיניך. ואולי יתן הוא לך חמר לצור בו מאמר “בהשואַת שני ספרי המשליםהאלה”. הלא הכרמל לפניך ומדוע לא תטע בו שורקים מעץ דעתך? גם מאמר כזה, אם תכתבנו בלי משוא פנים ובלי נגיעה אל גוף המחבר בדברים קשים, תוכל לשוםשמה. נחפז אנכי כי העגלון נכון לצאת ועוד לי מלאכה ממלאכת יומי. בס' תיקון משלים תמצא תוים אשר התויתי שם בעט עופרת מדי עברי על פניובחפזון, בכלותך לקרוא בו תשיבנו לי. ידידך המברך אותך ואת אשתך ואת בניביתך כלם בשלום יל"ג. [בעל עגלה]. ↩ סי' השאלה להמחבר הוא ולא להעורך. ↩ אהה! תפלת שוא כבר הבהילתני השמועה כי החליפה העדינה ההיא חיים עוברים בחיי נצח. ה' ישלח נחם לאבליה וצרי לשבריהם! ↩ את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42528	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42528", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42528, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תר\"ך", "translator_uris": "", "translators": "" }
תרכ"א אגרת שלשים ושבע. שוילען מוש“ק כ”ה חשוון יהיה עתך לעולם לפ"ק. [להזק"ן] השלום אתה ידיד נפשי, אוהב יקר ותמים, אשר עיני כלות אליך כל הימים? ימים רבים עצור בקרבי דברי אליך, כאשר בוער בעצמותי, וידיאסורות ומחשבותי פזורות ומעט עתי אין אתי; כי הלא שמעת כי שִׁנִיתי מקוםמגורי ואצא מפאָניעוועז להשתקע בשוילען. והנה זה כשמונה עשר יום מעת אנכיובני ביתי יושבים פה ועוד לא אדע מה יעשה השם בי ואם יטריפני פה לחם חקיבריוח כאשר בפאָניעוועז. בין כה וכה האנשים טובים אלי ולבבם – מי זה בא עדנבכי לבב אנוש?! ידעתי כי תסלח לי על כי בֹשש מענה פי לבוא אליך על מכתבךהאחרון. והנה בהמשך הזמן קראתי את מאמרך בלשון אשכנז ויישר בעיני מאד. יישרכחך אחי ששמחתני, ומי יתן וצלחה בידך להוסיף כהנה וכהנה בכתבי העתיםהאשכנזים והעבריים ומן קטנות האלה תעלה מעלה מעלה לעשות לך שם גדולבעולמך. משפטך אשר חרצת על הכרמל חרוץ הוא וישר ונכון. הנה אנכיראיתיו כבר עד הנומר 17 ואיננו משתנה לטוב; כי המוציא לאור חָסֵר עסטהעטיקהוא ובחִכו אין טוב טעם לשפוך רוח חן ונעם על מעשה ידיו כדרך הרידקציון וגםאין לו קורריספודינטן טובים כי צר עין הוא מלכבד לאיש איש כפעלו. ולא ראיתאת הראַזסוויעט! ולו ראית את המליץ! ברוך שככה לו בעולמו!! וגם המגידשנה תבניתו ותכניתו לטוב בימים האחרונים האלה. מדי דברי בהמגיד אגיד לך כי ידידנו סירקין הודיענימפאָניעוועז כי בנומר 40 קלל אותך המגיד ויגדפך קבל עם. והנה אין המגידבעירי ובגבולי וגם לא ידעתי מה זה ועל מה זה, ועל כן אנכי מודיעך זאת, פןלא ידעת. ואתה הודיעני אם תענה ליריבך זה, ומה פשר חרון אפו עליך. השיבה לי את תיקון המשלים בצירוף דעתך עליו. אם יש לך דבר טוב שלחהו1 להמליץ כי כשר הדבר להחזיקבמעוזו כי אנשים שועים הם מוציאיו והם לא יקפחו את שכרך כאשר רידקטורןאחרים עושים. ודע אחי כי יש לי עוד דברים רבים אליך אבל מקצר רוחי ועתיאחשך אותם עד יום שובי לדבר אליך שנית. בין כה ברך את רעיתך ואת צאצאיך ואתהד"ר אברהם ואת אנשיו. וזכור לטוב את רעך ידידך היושב בודד בעיר מֻזרה לוועיניו אל ידידיו בערי המרחק. יל"ג. רעיתי ושתי בנותי שלֵמות ת"ל. אגרת שלשים ושמנה. י' סיון תרכ"א שוילען. ידידי יקירי אשר שמו לא ימוש מפי מעתה ועד עולם, זאב הכהן, השלום לך! קבלתי פקודתך שלום ע“י ש”ב רעיתך תחי' אשר חגג בעירנו חגהשבועות והיא עוררתני לשלם לך את חובי אשר אֵחרתי אצלי כל ימי החרף העבר. חרף עז וקשה היה לי והוא הכביד עלי אַכפו ויכפוף נפשי עד לבלי קום; כי מלבדשבתי בעיר חדשה, במקום לא מצאתי ריוח מן הצד מלבד משכרתי בבית ספרי ירחיםרבים טרם מצאתי לי יודעים ומכירים, ואתה ידעת כי מעט הוא השכר הנִתן לנו מןהממשלה לכלכל נפשנו ונפשות בתינו; נוסף לזה באו גנבים בביתי ויגנבו את כלכלי כספי וטליתי ותפלי בערך 75 רו"כ. וגם עתה עוד לא הוטב מעמדי, אף כיצלחה בידי לפתוח בית ספר לנערות; אבל בית הספר עוד לא ישא פרי תנובה, ועודלא ירבה הטובה, וכבר רבו אוכליה, הלוטשים עינם ומחדדים שניהם עליה; וטרדותירבות מאד מאד, ונפשות ביתי גם הֵנָה מתרבות, וזה כל פריי ותנובתי. ועל כןגם לא עצרתי כח לעשות גם חובותי לפניך במכתבי ידידות כאשר נסיתי. צאתי מפאָניעוועז הניאתני מלראות 40 No מן המגיד שנה עברה, בה שפך חמתו עליך; עד ששלח לי ידידנו עהרליךהנומר ההוא בראשית שנת 1861 והנה אחרי דברי ידידנו הנ“ל בנומר 11 שנה זוהמתרפס ומרהיב את בעל המגיד עליך ועלינו, לא נוכל עוד לדבר דברים בהמגידבדפוס; אבל אנכי מצדי הוכחתי את דרך בעל המגיד על פניו במכתבי לידידי ושאריר' דוד גארדאן היושב ג”כ בליק ואם אוכל אשלח לך בימים הבאים העתק מן המכתבההוא. ואתה הודיעני אם כבר נחה דעתך מן המריבה ההיא. ידידנו סירקין כעתבפ“ב מבקש לו עסקים, וגם אחי אברהם גארדאן, אשר כלה למודיו בבי”ס הרבניםויהיה לרב הוא עתה בעה"מ לשקול על דלתות האוניווערזיטאֶט. הלא תראה אחיאיכה התקוה משחקת לפני בני הנעורים אשר בגילנו ויש עתידות למו – ואנחנוכאשר אבדנו אבדנו! מכְתבי זה כתוב לסירוגין ולמקוטעין בבית ספרי ברגעי החופששבין שעה לשעה ועל כן דבריו מבֻלבלים. האם אין תקוה שנתראה פנים בקיץ הזה? אולי תהיה במטיאוי? ואנכי – אלו היה לי מקום בבית אחד ממכירינו שיאספוני שםמבלי שאצטרך ללכת לנוע על המלונות הייתי בא גם אנכי למיטאַוי לראות פניידידנו דשם. היה שלום וברך את בני ביתך בשם ידידך הנחפז, אך לא לקבלפז יל"ג. אגרת שלשים ותשע. [להנ"ל] Herren Dawid Gordon in Lück לא פניתי ערף אל המגיד ולא בחלה נפשי בו מעודי, כי כבודוהולך וגדל בעיני ואהבתי הולכת וחזקה אליו בה במדה אשר ייטב וייקר באמת מיוםאל יום, ובכל אשר מצאה ידי לעשות דבר לטובתו עשיתי; שאל את פימיכֿאַלאָווסקי ויגדך, אם לא תאמינו לי. אבל ביום בואי בברית עמו גליתי אתאזנו מראש כי לא אוכל לשאת את משא הפאָרטאָ עלי, כי אינני עשיר אף כי אשמחבחלקי, והוא גם התיר לי לכתוב אליו בלא כסף ובלא מחיר, וכן היה דבר הולךומתגלגל כשנתים ימים, עד כי בראשית שנת 1860 שלחתי לו מאמרי תיקוןמשלים וקבלתי תשובה ממנו כתובה ביום ה' ז' אדר תר“ך לאמר: “מכתבך עםמאמרך בא לידי – אונפֿראנקירט – ולולא הייתי באותו היום בעצמי על הפאָסט “כיאז לא בא לידי כלל”. מדברים אלה שמעתי שתים: שאין נפשו אלי ואל מאמרי ושלאיקבל עוד ממני מכתבים בלתי חפשים, ולכל הפחות שיוכל היות שישובו מכתבי אליואשלם כסף משנה על לא דבר, ואחרי שידי איננה משגת לשלם הפאָרטאָ, אשר נוסףלזה יקחו בארצנו יותר מן החק הקבוע, עמדתי מכתוב. ואחרי אשר נשרש הדבר בלביעלה על רעיוני עוד דבר אחד שהיה כחידה סתומה בעיני והוא שלא כבדני המגידמעולם להודיע בעָלֵהו את אחד מספרי אשר אמנם שלחתי שניהם אליו ובקשתיו כמהפעמים שיודיעם ברבים. ואם לא חפץ להודיעם מפני שלא מצא בם להלל ולא אבהלחלל, היה לו למצער להודיע כמותם ומחירם ושנמצאים למכור אצל מיכֿאַלאָווסקיוגם זה היה לו כרגלים לדבר שאין לו חפץ בי אשר אולי צמחה לי מזה תועלת. אבלעם כל אלה חלילה לי מפתוח פי ברצח ולדבר – ומה גם להדפיס דבר כנגד כבודו. והנני דורש ומבקש ממך שתראה לי אפילו תיבה אחת בכל מאמרי שנדפסו בהצד”ישתראֶה באצבע שנהפכתי לאויב להמגיד כמו שידידי כותב. אבל תמה אנכי על צרותעינו של ידידנו בעה”מ בסופריו אשר ישלחו דברים במ“ע אחרים; וכפי הנראה זהגם כל חמתו עלי יען כי באו דברי בהצד”י אשר היה איש ריבו, ואולי יחר לו גםעתה בשמעו כי יבואו דברי בראַזסוויעט והוא גם הוא יצא לקראתו זה לא כביר. (אבל האם יחפוץ ידידנו שנתעבר על ריב לא לנו) וזה היה גם חרון האף הגדולאשר קצף בידידי התמים וישר הנפש בקאַפלאַן עד כי גם עבר על לאַו דלאיוסיף והכהו בתוכחות חמה יותר מכפי חטאתו הקטנה ונקלה אָחינו לעיני כל, ובהדי שותא פילכא ירה זיקים על ימין ועל שמאל, וחרף גם המשורר והממַשַׁלמשלים ועוד ועוד, ופתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים “נבזים המה כו'” אףכי לא הודיע מי הגיד לו שאנשים כקאַפלאַן נבזה הוא בעיני אנשי ארצנו, ומייתן והיו נבזים רבים כמוהו! ואנכי ראיתי את זה והשתוממתי – אבל שויתיודוממתי, כי מלבד המחסום אשר שמתי לפי, עוד טרדות רבות סביב שתו עלי ומסבותשונות התהפכו לרע לי בימי החרף העבר, כי עזבתי את עיר מושבי אשר ישבתי שםכשמונה שנים והלכתי אני ונפשות ביתי ילדים קטנים לעיר שוילען עיר מוזרה אשרעברו ימים רבים בטרם התישבה דעתי ונחתי מזעפי! ואחרי כן באו גנבים בביתיויבצרו עוללותי ויוסיפו על דאגותי ועל טרדותי, ועוד כאלה דבריםרבים. והנה אחרי אשר נעשתה השערוריה בשאַוולאַן וכתבתי עלאודותיה בצד“י בראזסוויעט ובהמליץ, לא כתבתי גם כן אל המגיד מפני אשר חכיתיתמיד על תשובתו על מכתבי מן ז' אדר ודמיתי כי עוד באיבה יהדפני וירַדֵף גםאמָרַי, עד אשר ראיתי את דברי נדפסים בנומר 11 אז מצאתי את לבבי לשוב ולדברבו גם בדבר שאַוולאן, וערכתי לפניו כל פרטי הדברים הראוים להִשָׁמַע, כיאנכי יודע אותם מכל סופרים אחרים יען שאנכי כתבתי וערכתי את כל הבקשותוהמגלות בלשון רוסיה לראשי קהל שאַוועל ושאַוולאַן ובלתי ספק היו בדבריפרטים רבים אשר לא באו בדברי האיש האחר; וכן שבתי וכתבתי הדברים בפרטיותלהצד”י, ועתה באה הפקודה מהגענ. גוב. לבטל את דברי הרופא אָלשאַנסקי ולמסורהדבר להרופא דשאַוועל האַרטמאַן ולרופא מטעלז מאַצעווסקי שיוציא את המתהמקברה וישובו ויבקרוה; ובקרוב תבוא גם קאָממיסיאָן חדשה לדרוש הדבר מחדש. ואין ספק ששונאי ישראל יחפרו וימצאו עֹנשם בדין. מאמרי קול מגיד מדןשלחתי להמגיד ולא לכוכבי יצחק, יען שגם דברי הראשונים נדפסו בהמגיד, ולמהלא שמר רובין את החק אשר הזכרת ויצא לקראתי בכוכבי יצחק ולא במגיד? ועתה הראשונות כבר היו ולא תשובנה עוד לעולם, ואנכי ששועלז לשוב ולבוא בברית האהבה עם ידידנו הרב בעה“מ אשר כמו שלא נְגָעַנִיהוא לרע בשום דבר כן לא פגעתי גם אני בכבודו לא במעשה ולא במחשבה, ונכוןאנכי לשוב ולהביא מתנובות רוחי ברכה אל ביתו ככל אשר יתן ד' אל לבי. והננימבקש שיודיעני אם קבל בשנה העברה ספרי משלי יהודה אשר אצלו היה רצוףעוד ס' אחר לידידנו להרשד”ל. גם לך ידידי הנקרא בשמי אשלח ע"ימיכֿאַלאָווסקי למנחת זכרון את שני ספָרַי ואבקשך שתכבדני גם אני בספריךהיקרים והיו בעיני כשכיות החמדה באהבתי אותך. נאמנים דבריך אשר אמרת אחרי המלך “כמים הפנים לפנים כן לבהאדם לאדם” כי גם אנכי הכרתיך מכותלי אמריך בהמגיד ואהבתיך אהבה תמה כי אישחכם אתה, וסגנון לשונך ושפתך הברורה נוסף על רחב דעתך וחכמתך מצאה חן בעינימהרבה סופרים אחרים בזמננו המתימרים רק בלשונם ואין כֹּחָם אלא בפה מדברמליצה רֵקָה, כאלו רק על הלשון לבדה יחכם וישכיל האדם ולא בראשוובלבבו. אולי באמת קרובים אנחנו בבשר! כי גם אנכי כמוך מווילנאאנכי ועוד משפחתי שמה. שם אבי אשר בן דוב בן מרדכי, יותר לא ידעתי, אביאבי זקני ר' מרדכי היה בן משק בית הנסיך ראַדזיוויל באחד מנכסיו והתרועעימים רבים עם הר“ר יש”ר מקאנדיאה (אשר ר' שניאור זק"ש ימיתהו ויחייהו עתהבהמליץ ויתעלל בו כבני הגבעה בהפלגש וכבני ספרד ביהודים) אף כי ר' מרדכיהיה צעיר ממנו לימים הרבה. כך שמעתי מפי א“א ז”ל. הרב ישראל גאָרדאָן היהקרוב לנו ממודעינו, אף כי לא אדע באיזה התיחסות. מקום מגורי אבי בווילנאָ מיום דעתי היה ברחובות הקרובים אל הגשר הירוק ואל ארמוןהקדתרא.2 אבל מדוע לא נתתָ אתה בך סמנים כאלה. וביחוד מדוע לא הגדת לי מתי עזבת את ווילנאָ וכמה ימי שני חייך עתה. יל"ג. במקור נדפס “שלההו”, צ“ל: ”שלחהו“. הערת פב”י. ↩ ביום כ“א כסלו העבר מלאו לי ל' שנה, וזה יותרמשמונה שנים בחדש שבט תרי”ג יצאתי מעיר מולדתי ווילנאָ ואשב ↩ בפאָניעוועז. את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42529	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42529", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42529, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרכ\"א", "translator_uris": "", "translators": "" }
תרכ"ב אגרת ארבעים. שאוול כ“ו טבת ברכ”ת. ה' עליך ידידי שאהבה נפשי המשכיל היקר כמוהרר"ז קאַפלאַן. דבריך היקרים מן י“ג טבת ישעשעוני זה ימים אחדים ואני טרםצלחה בידי לגמול לך כטובתך, ולהודיעך משלומי ומצבי, ואני לא מאהבתי אתהעטיקעטטע עצרתי את דברי אליך עד כה כי אם מרב עבודה העמוסה על בשרי ועלרוחי עתה משנה על אשר עד בואי הנה. כי בעיר מושבי היוקר גדול מאד ואנכיגוזר על ימין ועל שמאל להאכיל לבני ביתי; מלבד בית הספר להממשלה ובית הספרלנערות אשר פתחתי זה קרוב לשנה תמימה ואשר עוד לא הביא לי חלף עבודתי הרַבהשכר מאומה, עוד לי עבודה אחרת והוראת שעה בבתים שונים אשר תרדיפני כל היוםותדריכני מנוחה מן הבֹקר עד הערב. ובערב כנוח בשרי מעמלי יֵצֵא רוחילעבודתי עד אישון לילה. הנה אלה הוגיעו את נפשי והָלאו את ידי מהרבות דבריםגם לידידים רבים אשר נפשי ולבי אליהם כל היום, וגם אליך ידידי, מבחַרידידי, מָעטו דברי מיום יָרדִי שאַוֶל; ומאשר לא עצרתי כח לערוך פעםבפעם דברים אחדים מיוחדים ומעי המו לך ונחומי נכמרו לשלומך, על כן נתתיהרוָחָה ללבי לדרוש בשלומך ע”י אחד מידידינו אשר היו דברַי אליו בפעם ההיא. וזה היה בעיני דרך ישר ולא אֹרח עָקוֹב, ומי יודע עד מתי ישנתי ונדהמתיכעצל לולא הרהיבוני ויעוררוני דבריך הנעימים; לך ידידי הצדק ולי בֹשתהפנים. רבות שבעה נפשי עונג ונחת בקראי דבריך בשערי ציון; אף כילא דעתי דעתך בכל הדברים אשר תדבר שמה. אבל בזה לא תנוח דעתי עד אשרתודיעני אם תקבל שכר חלף עבודתך מן הרדקציון וכמה קבלתָ. אנכי מקבל מן 40 עד 50 רו“כ לעלה. מלבד זאת מה שראית נדפס ממני, (גם הקארריספונדנץ זאַגאַררבנומר 20 ממני היא) עוד יצא בקרוב לאור ממני מאמר גדול יקֹבИсторiя басни у евреевЪ בעל ששה פרקים גדולים. כמקרה אשר קרה לךקרה גם לי עם הד”ר פ“ז. הבטיח לי לשלם שכר טוב בעד מאמרי…. הנדפס בנומר 40–45 בפ”ב, אבל לא מלא הבטחתו, ואנכי גם כתבתי לו וגם הזכרתיו את הבטחתובדרך העברה והוא כמחריש ולא ענני על מכתבי. ואתה בטובך הודיעני בפרוטרוט אתהדבר אשר היה בינך ובינו. להכרמל אנכי שולח לעתים מזומנים דברים אחדים; כייליד ארצנו הוא וחובה עלינו לתמוך בידו – המליץ לא אוסיף עוד לראות כי איןמחזיקו בעירי ודבר אין לי עמו. המגיד ישלח לי את עליו חנם אין כסף, אבלאודה ולא אכחד כי בימים האחרונים האלה עמדתי מכתוב עוד בשפת עבר ושמתי לביאל השפות החיות וביחוד אל שפת רוסיה. כפי אשר אראה אינך יודע כי ביום כפור העבר ילדה לי אשתי בן ואקרא את שמו כשם אבי אשר – Oscar –. אשתי עוד לאשבה לאיתנה מיום לִדְתָה; בתי הבכירה חלתה במחלת השאַרלאַך ועוד לאהתעודדה. ושאר בני ביתי וגם אני בכללם חיים ובריאים. בשבוע הבא אנכי נוסעלפאָניעוועז, אשר לא הייתי שם מיום צאתי משם זה כחמש עשרה ירחים ואשב שםימים אחדים. שלום לך חזק בבשר וחזק ברוח ואתה ורעיתך וששת ילדיך שלום. הזכירני לטוב לפני הד“ר הרב ניימאַן נ”י וסלח לי גם הפעם את קצר דבָרַי כיעם כל זאת ארוכים הם ממדת עתי הפנויה. ידידך באמת יל"ג. אגרת ארבעים ואחת. יום ו' ר"ח אדר ראשון תברך. שאוול. [להזק"ן] שלום לך ידידי שאהבה נפשי! בטרם צאתי מעיר מושבי ללכת לפאָניעוועז כתבתי אליך בתשובהעל מכתבך האחרון; ואין ספק בדבר שקבלת את מכתבי, כי ע"י הפאָסט שלחתיו; והנני שב עוד הפעם לדבר אליך אף כי עוד לא עניתני כי דבר נחוץ ליאליך. בחפצי להוציא אור בקיץ הבא ספר שְׂנָתִי (יאַהרבוך) כעיןהלוחות אשר יוציאו שנה שנה החכמים ווערטהיימער; קאָמפערט, פאַשעלעס, קליין, ווינטער ועוד. המה יכתבו בלשון אשכנז ואנכי אחפוץ להוציא בלשון עבר להורותדעת את העם. בטרם אבוא לפני הממשלה לבקש ממנה רשיון, נועצתי להוציא חלק אחדבתור נסיון, לראות אם ימצא חן בעיני העם ואם יקובל בספר פנים יפות; וכברגליתי בזאת אזני אחד החכמים בפ"ב וינענע לי ראשו וגם הבטיחני כי הרשיון לאיִמָנַע ממני וזה דבר הספר. א.) מאמר מדבר על מעמד המדיני של אחב"י בארצנו ועל החדשות שנשתנו בהם במשך השנה שעברה. ב.) בקרת ספרים שיצאו במשך השנה שעברה הנוגעים לחכמת ישראל בכל לשון שהיא. ג.) מאמרים מדברים מידיעות הטבע לכל חלקיה כתובים בסגנון פשוט בלי פלפול ובלי עמיקות עיונית רבה, למען ישמע העם בקראו בו. ד.) מאמרים מתולדות עם ישראל וביחוד מן הזמנים הבלתי גלוים וידועים עד הנה להמון העם. ה.) תולדות גדולים אנשי שם. ו.) שירים טובים; ויותר טוב באַללאַדען מקורות ישראל. ז.) ספורים. – בזה כַוָנָתי הראשית להעביר לעיני הקוראחזיונות מן הימים הַהֹוִים ולשום לפניהם את כל צלמי בית ישראל, טובותיהםותועבותיהם, לפקוח עיניו על דבריו. לספר הזה יבוא כעין תוספת לוח לשנה הבאה. בלוח הזהיושמו ציונים לכל יום ויום כל אשר נעשה בו גדולות בקורות ישראל כפי שקבעוםחכמי הבקרת החדשה. והנה לַסֵפר הראשון אשר אנכי מתעתד להוציא בקיץ הבא כבר ישלי דברים טובים הרבה. משלי: שירים טובים, וספור טוב בשם עולם כמנהגו; ידידנו ה' סירקין קבל על עצמו לחבר מאמר מדבר בידיעת תולדות הארץ “געאָלאָגיע” ועוד שאר דברים. גם שמתי פני לשאר חכמי לב בארצנו ואשיםלפניהם את חפצי זה. ועתה הנני גם אליך ידידי לבקשך שתגיד לי משפטך על הדבר הזהאשר אנכי מתחיל לעשות, משפט אמת וצדק בלי משוא פנים, וגם עצתך תנחני אםתמצא מגרעות, למלאות אותם. וממך ידידי אבקש שתכתוב [ב]עבורי מאמר, מסַפֵרבפרטיות את דבר אספת הרבנים בשנה זו בעה“מ, כפי אשר תשיג ידך לדעתי, והר”רהד“ר ניימאַן יהיה בעזרך; ונזהרתָ בלשונך לבלי הרחיב במקום הראוי לקצרולבלי קצר במקום הראוי להאריך; גם תסיר את כל הציורים השיריים והתמונותהשונות ותדבר אל העם דברים קלים ונכֹחים וישרים למבין. את המאמר הזה תמציאלידי אם תוכל ליום ראש חדש ניסן הבע”ל, כי בימי הפסח אחפוץ לנסוע לווילנא, שם אתן את הס' לבית הדפוס למען יצא לאור עד ר"ח אב, לא יאוחר. אחכה לתשובתך בקרוב למען דעת אם תמלא בקשתי אם לא. ידידך הכותב בחפזון יל"ג. (P.s.) עד עת מצוא יהיה נא הדבר כמוס אצלך. אגרת ארבעים ושתים. (י“ז סיון תרכ”ב). קאוונא 3 יוני 1862. שלום לך ידידי המשכיל הנבון כמ“ר זאב קאַפלאַן נ”י. מדי קבלי בשאוועל את מכתבך האחרון על ידי פאָסט הייתי טרודבהכנותי לדרך וזה כשני שבועות ימים אשר עזבתי את ביתי ואבוא לווילנאולקאָוונאָ. ומה גדלה שמחתי למצוא בעיר הזאת את אשתך היקרה ולדבר עמה פניםאל פנים מכל המוצאת אותכה וזה הדבר אשר קראני לצאת ממחבואי על ארץ רבה. סלאָנימסקי המוציא את הצפירה היה לאינספעקטאָר בבית מדרש הרבנים בזיטאמירוהנהו מבקש לו איש כלבבו לתת את הצפירה בידו ויבחר בי ויבטיח לי שכר קצובויבקש לבוא ולהתראות פנים עמו בשובו מפ“ב. באתי לווילנא ולא ראיתי פניו כיעודנו לא ישוב מפ”ב ולא קבלתי עלי את רידקציון הצפירה, כי השכר אשר יקֹבאיננו מספיק לחיי ולחיי אנשי ביתי בעיר גדולה כווארשא ומה גם כי רבים שתולי הבטחות רבות ויקראוני קריאה גדולה למקומות שונים; וגם הפקודה בבתי ספריהממשלה מבטחת פרי יותר טוב מאשר עד הנה. על כן יראתי להַנִיח מקומי ולהָניחהצלחתי והצלחת ביתי על קרן הצבי ישראל; מדאגה בדבר פן יבֻלע להצפירהונשארתי קרח מכאן ומכאן. בין כה וכה אודיעך כי דבר בטוח הוא שמעיר שאַוועל אצא לגורבעיר אחרת גדולה ממנה; אף כי טרם אדע איזה המקום אשר אבחר בו לשכן ביתי שם, אבל בקרוב אדע ואודיעך גם אתה. ומה ה' אלהים עושה עמך? אולי תיטיב תרומת הגבירים פֿרידלאַנסקי אשר הרימו לבית ספרך את מעמדך כי יוסיפו לך על שכרך? ומדוע לאדבר עליך הד“ר ניימאַן אשר גדול שמו בפ”ב בהמיניסטעריום טוב לפני המיניסטערלהעלותך מן המקום הצר הזה אל מקום רב ורחב ידים לטוב לך ולטוב לבית עבודתךכל הימים? המכתב הראשון אשר אמרת אשר שלחת על ידי עגלון לא ראיתי ולא בא לידי ומחברתי אחת בשנה איזט אויפֿגעשאָבען ניכט אויפֿגעהאָבען. היה שלום ושמחני לעתים מזֻמנות באמרי פיך, כי כל עוד אשראנכי יושב בארץ צחיחה הרחק מאדם, מכתבי רעי בעלי הנפש מרחוק המה ישעשעוניואהבתם הנאמנה היא נחמתי בעניי. מפה אנכי הולך לביתי שאַוועלה. ידידך יל"ג. אגרת ארבעים ושלש. שאַוועל ה' לחדש שמזלו בתולה. ברכ"ת. ידידי ר' משה פראָזער שלום לך! הנני משיב לך את עלי הצייט' די יודענטהומס בתודה על טרחתך; ואבקשך עוד זאת: בעבוֹר דרך שאַוועל שאֵרי בנימין בן אלעזר אהרנשטאם ללכתלריגא, נתתי לו מכתב להמו“ס דייבנער לקחת ממנו את עלי העתים אשר לי; ובלתיספק לְקָחָם והמה שמורים אתו; ואתה בטובך תקחם מידו ותגיעם לי ע”ימוקדם. על דבר האיש בעל דו פרצופין, המראה פנים לכאן ולכאן, הקוראשלום ונושך בשניו, ידעתי אמנם גם אני כמוך כי יצחק זה עָקֹב יעקב; אבל בוזאבוז לו ולמרמתו. כי מה מני יקח? את ברכתי או את בכֹרָתי? לא יפול לבי אםיחַלְלֵני, ולא ירום לבי אם יהַלְלֵני; מורם אנכי מחרפת אדם כזה ומתהלתו, וקול שריקתו ולחישתו לא יגיע עדי. ידעתי כי קטן ערכי ודל אבל לא לפי מדתערכו; לא אגיע לקרסולי חכמי דורנו הגדולים, אבל לא אתרפס לפני זוחלי עפרכאלה; ואם כי צעיר אנכי הרבה ממנו לימים, כי בעת אשר הייתי עוד תינוק שלבית רבו, היה הוא איש בא בימים שנתמלא זקנו, כדמותו וכצלמו היום, בכל זאתלבי ראה הרבה חכמה ודעת ממנו; ואם הוא זכה בשנת הארבעים וחמשה (או יותר) שנה לימי חייו להעתיק ס' ראָבינזאָהן ולהוציא לאור בעזרת אחרים אשר חלוידיהם במחברתו קלת הערך, והזכות הדקה מן הדקה הזאת העלתה את הזמורה אל אפועד כי אבד רוח מבינתו, וישמן ויבעט וינַבֵל את תור האדם המשכיל ואת דרךהארץ לבָרך את נפשו להתגדל ולהשתבח ולהתפאר ולהתרומם ולהתנשא ולהתעלותולהתהלל כי “עשה לו שם עולם” (דבריו בעצמו) וכי בהשכלתו לקח לו קרנים לנגחיחדו כל ברואי ארץ, ובעל התנ"ך הזה שכח מקרא מפֹרָש “יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך” – הנה כל זה יעשה איש שתום עינים וקצר ידים ורְחַב שפתים, איש אשר לבו נקוב כמחט סדקית ופיו פתוח כפתחו של אולם; ואולם האיש אשרהגביהו האלהים למעלה למשכיל, ורוח בינתו מרחפת על פני המים העליונים, ומראשהררי החכמה וגבעות הנסיון יביט בעיני מחקר על כל הענין הנעשה תחת השמש, ויצרף את כל הדברים בכור אמת לא בכור עֹני הוא ידַע כי כל כבוד סופריםהוא הבל ורעות רוח ואין יתרון לבעליו כי אם צחוק וטיול הילדים; ושם עולם זההוא רק טוב לַסָריסים אשר בהיכל העֹשר, כי טוב הוא מבנים ומבנות, כי לאישאל מזונות ולא יבקש מֹהר ומתן; אבל מי אשר יש לו גם מתת אלהים זה – האםבכבוד סופרים ובשם עולם יאכיל את בטנם וימלא מעיהם? גם בהשכלה ובחכמה ישגבוה מעל גבוה, וגבוהים עליהם! ואם לא התגאה הומבאָלד –איך יתגאה משכיללהבל דמה? הנה כל בית ישראל כנגד החיים המהלכים תחת השמש הוא כביצת החרגול, כי הוא המעט מכל העמים; ובכל העמים וגם במשפחות בני ישראל איש בארצו ללשונויש חכמים מצוינים בכל חכמה ודעת, ובכל מחקר ותושיה, ושפת עבר דלה מאנושנעה, וגם מבני עמה רבים הפנו ערף לה ורבים לא קרבו אליה ולא דרשוה מעודםורק מתי מספר יתעסקו במת מצוה זה; וגם במתי מספר אלה יש חכמים הרבה כביריכח לב עושים גדולות ונפלאות – ועתה צא וחשוב את ערך איש בעל כשרונות קלותודלות אשר זכה לעת זקנתו להעתיק בשפה נשכחת ספר ספורי לילדים קטנים, אשר לאביד יקִחו, צא וחשוב את ערכו לעֻמַת המון המשכילים והחכמים האמִתים ההולכיםומתרבים בזמן הזה מיום ליום ומוציאים את מעשה ידיהם להתפאר בכל השפות החיות – ואיך יתגאה? לא שמעתי דבר מסירקין ידידנו, ואולי ידעת והשמעתני; מתיתצא הילני שטערן מבית אביה והיתה לאיש? כי בלתי ספק אהיה מן הקרואים ואבואלפאָניעוועז לימים אחדים. הגידה נא לי מי הוא השליט על ספריו של סירקין לעתכזאת ואז אוכל להוציא מתחת ידו ספר אחד הנדרש לי? אל תשכח את אשר בקשתיך עלדבר מכתבי העתים אשר לי ביד בנימין אהרנשטאם והיה שלום. ידידך גארדאן. בידי דיללאָן ס' רוסיה КапеӥԓоскопЪ בשני כרכים, שלי; תקחנו מידו ותשיבנו לי ע"י הזדמנות. את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42530	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42530", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42530, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרכ\"ב", "translator_uris": "", "translators": "" }
תרכ"ג אגרת ארבעים וארבע. שאַוועל ב' שבט תרכ"ג. שלום לעלם נָבָר, משכיל על דָבָר, העררן אהרן לוריא בפינסק. מכתבך מן ג' שבט הגיעני ביום י“ז בו, את האיש אשר תדרושאחריו אינני מכיר, כי אין אדם מכיר את עצמו, ואנכי אמנם טרם אדע אםבתחבֻּלַת ערמה בחרת בי מכל בני משפחת גאָרדאָן הרבים, לדרוש ממני אחריהאיש אשר תבקש, או אם בתֻמך הלכת וה' הנחך בדרך אמת; אבל בין כה וכה הנניחש להודיעך כי אני אני הוא האיש אשר אתה מבקש! אנכי ישבתי לפני שנים שתיעשרה בעיר מגורך ואסתופף בבית הוריך הנכבדים; מפי לקחת לקח שנים שלשהירחים; ועוד אזכרך – ילד רך וענֹג, יחיד היית אז להוריך, לבָן פנים ורך בשראבל מלא ברכת ד' רֹחב לב ויתרון הכֹשַר לחכמה, ואנכי נבֵאתי אז לאביך הנכבדכי תהיה לאיש משכיל וחכם, וכן הָייתָ, רֹאֶה אנכי את פני מכתבך הקטן הערוךבטוב טעם ודעת, כי לא בלית ימי ילדותך בהבל ושנות נעוריך בדברים של תֹהו; כי באה חכמה בלבך והדעת מלאה את נפשך. ומאֹד מאֹד ינעם לי לראות כי עודצפנת זכרי בלבבך וכי יקרה נפשי בעיניך; וכן יקרת גם אתה בעיני, נכבדת ואנכיאהבתיך ואבקשך כי תשוב תדבר בי ברחבה ותודיעני את כל הנעשה בך מיום לכתימעמכם עד היום הזה. איכה גדלוך הוריך אין ספק כי מלאו אזניך תורה וחכמהלמיניהן! האם נשארת מן הוא והלאה בעירך או אם נסעת וסבֹת ערים אחרות ותראערים ויושביהן ותַבֵט אדם עם יושבי חדל? האם עודך בגפך או אם כבר נשאת אשה? בת מי היא ומאיזו עיר היא? או אולי גם ראית זרע? האם כבר שלחת בעסק ידך אואם עודך סמוך על שֻׁלחן הוריך? – והוריך מה המה? השלֵמים וטובים המה מנפשועד בשר? השלום לאביך הנדיב היקר והנכבד ר' משה, ולאמך טובת שכל אשת החיל (אשר לדאבון לבי שכחתי את שמה)? העוד חיה אמך הזקנה חַיָה? השלום לדודךנגיד רב תבונות ר' יוסף איטינגור? איפה הוא כעת? – ומה הערים אשר אתה יושבבהנה פינסק וקארלין – האם עלו במעלות ההשכלה לפנים אור ירדו לאחור? את כלאלה תגיד לי והוספת עליהם כהנה וכהנה ככל העולה על רוחך. הגידה נא לי ג”כאם אתה הוא הכותב בעלי העתים לבני ישראל בשם אַ. לוריא? ומה הדבר אשר הביאךלבקש מלפני את ספרי אדו"ם שמונה שנים אחרי צאתו לאור, אחרי אשר כמעט כבראזל לו מתחת ידי? האם ראית את ספרי השני משלי יהודה ואם יֶשנואתך? מספרי אדו“ם אשר תדרוש שולח אנכי לך בעד הרו”כ הא' ב' עקזעמפ' כי מחירו 50 קאפ', ואת השני תתן לאשר ישר בעיניך. שלום לך ולכל אשר אתך חֲזַק וחֲזַק. מצפה אנכי בכליוןעינים ליום יבֹאו דבריך אלי, כי חמודות אתה לי ונפשי אִוְתָה לדעת את כלהנוגע בך; למען אשבעה תמונתך למראֵה עינים ולא רק בַהֲלָך נפש. והיה כייבֹאו דבריך אלי והוספתי גם אני לענותך ולדבר בך ככל אשר יתן אלוה אל לביוכן נשים לנו חֹק להריץ מכתבינו איש אל אחיו לעתים מזמנות רצוא ושוב, אםיהיה גם לבך לדבר הזה. אני אני מורך מקדם ומלמדך בשלשה ירחים, אוֹהבךוידידך עד נצח נצחים יל"ג. אגרת ארבעים וחמש. בעשירי לראשון תרכ"ג שאוול. ברוך אתה לי בן פורת נטע נעמן, תורת אלהיו בלבו ועם החכמהנאמן, זית רענן נטוע על מי החכמה ועל המבוע, יושב בצל הכסף שאנן, ובצלהחכמה יתלונן; עשיר הולך בתֻמו, דבריו נכֹחים ונעים נאֻמו, הוגה בידידיומלפנים בשכבו ובקומו, ומאהבתם לבו לא נדעך בחֻמו, פרי נחמד מאילן נאה, לוראוי להלל ולו יאה, כמ"ר אבר"ם לאור־יה יחי. מכתבך מונח בידי זה שְׁבֻעַיִם ואנכי מיחל לדבריך האחרוניםלמען ענותך על כלם פעם אחת בבואם אלי כתֻמם; וכן אמנם היה לך לעשות, למהרלשלוח לי סוף דברך למען יהיה כֻלו פרוש לפני כאגרת, ואנכי עניתי עליו דבריםכסדרן ולא הייתי נכנס לתוך דברי חברי. אבל אחרי כי בושש מכתבך השני לבוארֹאֶה אנכי כי מצפה אתה לתשובתי: ולא אַחֲלֶה עוד לבך בתוחלת ממֻשכה ולאאאדיב נפשך בצִפִּיַת הבל. תבקש לספר לך את קֹרות חיי מיום היותי עד היום; ואני איןנפשי אל הדבר הזה. שנים המה למיניהם אשר להם לבדם נתנה הצדקה להשמיע תולדותימי חייהם ברבים בהיות תקוה אשר בספורם יביאו ענג ותועלת לקוראיהם. הגדוליםאשר בארץ המה אשר פעלו רמות וגדֹלות בכל מדע וחזון או בכל כשרון מעשה אשרפי שנים ברוחם ונשמה יתרה להם על בני גילם, אף כי כמות כל האדם מתו, ונולדווחיו ואכלו ושתו ופרו ורבו כבני אדם; בכל זאת מצוה עלינו לספר בתולדותימיהם מיום צאתם מחיק אמם עד שובם אל חיק אֵם כל חי, ללמד דעת את העםולהבינו בינה יתירה, איכה נוצר רוחם הכביר בקרבם ואיכה עלו במעלות ההשתלמותממדרגה למדרגה עד עלותם למרום קִצָה ועד עשותם את הגדולות אשר עשו. כלהמרבה לספר בתולדות אנשי שם כאלה הרי זה משֻׁבח, כי יביא תועלת רבה לקוראיובהתעוררם לאחוז באשורם ולצאת בעקבותם ומזה ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ויש מןהחכמים הכותבים בעצמם בספר את חייהם ואת אשר עבר על נפשם ומה הגיע אליהם. לזה צריך זהירות ושמירה יתרה כי צריכים הם לכלכל דבריהם במשפט ולסדר אתקורותיהם ותהלותיהם בצניעות רבה ובענוה גדולה כאדם שמספר דברי זולתו שאינםנוגעים לו ולא כאדם שבא להלל את עצמו; ויהיו גבורים לכבוש את יצרם ולדלג עלדברים הרבה, ולא יאריכו יותר מדאי בספורים של תהו, כמו למשל ששד"ל עושהעכשיו; כי יש דברים הרבה מרבים הבל שאין שום תועלת וענג בהם לכל אשריקראוהו באמת; כי אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים – והחיים חלום. ויש עודאנשים אשר אף כי לא פעלו גדולות ונצורות בקרב תבל, לא דברו (בע') [בשבעים] לשון ולא המציאו את אבק השרפה, אבל צבאם עלי ארץ היה מלא מסבותמתהפכות אלפי מינים, ומקרים ממקרים שונים; כמו התועים במדבר, הנוסעיםבארצות רחוקות ועוברים ארחות יַמִים, המעמידים את נפשם במקום סכנה; המהיספרו את כל הקרות אותם ואת כל התלאה אשר מְצָאָתַם ויצילם ד'. וקוראיהםיתענגו על ספורם המלא תמורות הדורות וחליפות מאליפות, כי זה מטבע האדם כיכל דבר שאינו תדיר קודם הוא להתפעל עליו ולהתענג בו. ואולם אני הגבר בעניי, הגידה לי שאהבה נפשי, מה עשיתיואזכה לכתוב קורותי ותולדותי בספר לו גם לעיני איש אחד כמוך היום? ואני טרםאדע אם לא ישלטו עיני זרים במכתבי אליך! ראמות ונשגבות לא פעלתי ומשך חכמתיקטנה ודלה ודקה מן הדקה; וגם חיי הולכים לאט כמי השילוח ואינם שונים מחייכל רֹאי השמש; ועל מה תתענג בסַפרי לך דברים תדירים ילדי יום יום, ומה תחכםבאחריתם? מה יתן ומה יוסיף לך לדעת, דרך משל, כי נולדתי בווילנא בכ“א יוםלחדש כסלו בשנת מרידת בני פולין הראשונה (תקצ"א), כי מנעורי גדלני אבי ככלשאר נערי בני ישראל על ברכי התלמוד ושאר כנותהו וכי בהיותי בן תשע שלא הגיעלחנוך כבר עסקו עמי בהלכות כתובות וגטין וקדושין והודיעוני הדרכים שהאשהנקנית בהם והעמיקו לפלפל עמי בשטת דם מפקד פקיד וי”א יום שבין נדה לנדה? אומה ימריצך כי תדע כי מלמדי הראשון אשר למדתי אצלו משנת הארבע וארבעה ירחיםעד שנת התשע (שנה) היה מהיר במקרא ולמד עמי גם ספרי קדש בדרך טפל נוסף עלהתלמוד שהוא היה העיקר, וכי בהיותי בן י“א שנים הייתי מבין התנ”ך והייתיבקי בכמה מאות דף גמרא ועליתי בשניהם על יתר חברי אז שהיו עתה למורי הוראהבישראל, וכי במלאת לי י“ג שנה סִיַמתי הבבות. ודרשתי בהם לפני הקרואים ואחדמהם נתן עיניו בי ונעשיתי – חתן לבתו, וכי אחרי כן כאשר נהפך הגלגל על אביויורידהו בסֻלַם ההצלחה מעלות רבות אחורנית בַמעלות אשר העלה את האיש הבוחרבי ובדרָשתי, מרום ונשא וגבוה ממנו, ובהשָׁנות מֵאותָיו נשתנו דֵעותיווינער חצנו ממני ויוציאני לחרות? ומה בצע אם אספר לך עוד כי במלאת לי י”דשנה הוציאני אבי מתחת יד אפוטרופסות של המלמדים ויתן עתותי בידי ויושיבניבד' אמות של הלכה ללמוד בנפשי באחד מבתי המדרשים, וכי בעת ההיא החל לבילנטות מן הדרך אשר תארו לי ולא מנעתי את עצמי מן ההגיון ואָחל להגות בספריםחיצונים ויהיה לי רוב היום למלאכה בבית מדרשי ושעות אחדות גנבתי יום וגנבתילילה ללמוד הקריאה והכתיבה בשפות זרות? או מה ממלך יהלוך אם לא תדע כי עדהשבע עשרה שנה מלאתי אחרי דברי אבי ופרשתי ארבות ידי וחציתי עד צואר ביםהתלמוד עד כי כמעט עברתי את כלו וכי רק אז נפקחו עיני לראות כי לא זו הדרךהמולכת אותנו למחוז החפץ בימינו אלה; כי אל אי שָׁמֵם וסלע קֵרֵחַ באתי אשרלא ישלם לי שכר טוב, די העבודה הרבה אשר העבדתי את נפשי עליו, וכי אז נפלההמסכה הנסוכה מעל עיני ואפן כה וכה ואביט עלי ועל כל אשר לי מסביב, ואֵראכי אַזִיי פרא אנכי בתוך אירופה הנֵאוֹרָה וכי מנהג המקום שיצאתי משם בידיומלתו על לשוני במקום אשר הלכתי שם שלא על מנת לחזור, שלא כדת וכדין, וכיבראותי כל זאת ונָתֹן אל לבי ואמהר לתקן את אשר עִוְתו אחרים ולמנות את אשרהחסירו ואאזור כחי ללמוד דקדוק שפת עבר על מכונתה ושפת רוסית, פולאנית, אשכנז וצרפת ושאר הידיעות הנצרכות לאדם באשר הוא אדם ומדיני בטבעו, ואנילבדי ואיש אין אתי, אין מורה ואין מנהל ואין מודיע דבר, ואהיה מתהלך כצפורנודד, מספר לספר ככל אשר אִנה המקרה לידי ואלמד ואקרא הרבה ואחכם מעט ככלאשר נתן אלהי אל לבי?? והנה מה חָכמתָ בשמעך ובידעך את כל הדברים היגעים האלהשהמה שיחת חולין שאינה צריכה למוד, והוא דבר ישן נושן שאין בו משום חששחדש. ובימים ההם ובזמן הזה עוד רבים מבני היהודים משלחים כצאן עויליהם בדרךעקלתון זו מבלי לשום אל לבם מראש את אשר יקרה אותם באחרית הימים; ואלההאֻמללים, בנעוריהם בלתי מגֻדָלים, יציצו מעיר, כאזוב אשר בקיר, ויעלו בראשהומיות, ככמהין ופטריות, ויגדלו במשחתם, כחומטים בקליפתם, ועמהם תגדלסכלותם וקשיות ערפם, אשר הסכינו בה בימי חָרפם; או כי אוי להם בפקוחעיניהם, ונקוטו בפניהם, ואבלו ואנו, ואמרו וענו: כאשר שכלנו שכלנו, אבותינוהחטיאו המטרה ואנחנו סבלנו. וכן האם תוסיף דעת בהוסיפי לספר לך כי בשנת תר“י שלחני אביז”ל לעיר פינסק לתבוע סך כסף אשר הגיע לו מאדון אחד אשר היה מורה בביה“סשם, ואני אז כבן תשע עשרה שנה ועוד לרגלי התביעה נאנסתי להֵעָצֵר בעיר ההיאשבועות אחדים ואִוָעֵץ לפרנס את עצמי בהוראת שעה אף כי לא הגעתי עוד לפרקיולא שמשתי כל צרכי, אז ידעתיך אותך ואת אביך ואמך הנכבדים ואת אמך הזקנה, תפארת מינה, ושאר אנשים ישרים ויקרים מבני משפחתך ומגרי עירך אשר מקצתםעודם שמורים בזכרוני ולבי עָרֵג אליהם, ואולם אחרי מספר ירחים נתבטלה הסבההראשית אשר הביאתני שמה ואז נואשתי גם מפרנסתי אשר הביאה לי שבלים דקותוצנומות, ואשים פני לשוב לווילנא. אחרי מסעים שונים קצרים וארוכים אשרנסעתי בערים שונות לרגלי עסקים שונים בשנות תרי”א ותרי“ב, נמניתי בשנתתרי”ג למורה בביה“ס הנפתח אז מטעם הממשלה בעיר פאניעוועז, ומן אז עד היוםזה לי עשר שנים רצופות עודני מורה בבית ספר כזה. וכבר נשאתי לי אשהבפאניעוועז וכבר ראיתי זרע שתי בנות ובן אחד; וכבר הוצאתי לאור שני ספריםבלשון עבר אשר ראית ואשר לא ראיתי בשניהם סימן ברכה; ומאמרים שונים בשפתרוסיה ואשכנז אשר אולי ג”כ ראית ובמשך הזמן הזה מצאוני צרות רבות ורעות; אבי מת עלי בשנת תרט“ו ויניח אחריו בת אחת שהשאתי לאיש ושלשה בנים שעזרתיותמכתי בידיהם עד אשר עֲזָרָם אלהים לבוא למחוז חפצם, האחד מהם (אברהם. ע' משלי יהודה ס' ד' משל י"ט) יכלה בשנה זאת חק למודיו באוניווערזיטאֶטשבמאסקוי והוא יהיה איש מצוין וגדול בישראל, ובלתי ספק יקבל שם הכבודמאגיסטער יוריספרודענץ – והשני ישקוד על למודיו בבית מדרשו של הקדושוולאדימיר בקיעף; והשלישי הוא הצעיר אתי היום בביתי מפתי יאכל ומכוסי ישתהולומד בגימנאזיום דפה. והנה כל אלה עלי היו כלנה, ונוסף לזה אבדו לי כמהמאות רו”כ בענין רע (הכרמל שנה ב' נו' כ"ח, שיר זהב: באבוד עשרי בענין רע) וגם על ספרי השני משלי יהודה הוצאתי כסף הרבה וחלק גדול ממנו לא שב לי; ולרגלי כל הנסבות האלה אזלת ידי והנני מתפרנס היום בדוחק ובצער. משכֻרתיהנתנת לי מאת הממשלה לא תספיק לי ולנפשות ביתי רק ללחם נקְדים ולנעלים בליםומטֻלָאים והעיר אשר אנכי יושב בה זה כשנתים קטנה ודלה ואנשיה רֻבם ענייםהמתפרנסים זה מזה. ואין הבור מתמלא מחוליָתו; ובכן תלואים לי חיי מנגדופרנסתי תלויה על חוט השערה ועל מקרים כוזבים ובלתי בטוחים, ואלמלא בכליומא מתרחיש ניסא כי אז כבר אבדתי בעניי…………….. ………………… …………………………………………… …………………………………………… הן אלה קצות דרכי בימי חיי עלי ארץ – ואתה שאלת והגדתיךומה חכמת עתה מאז יותר? או כי תתענג בשמעך את סוף דברי מלא תלונות ודברינרגן על מרי יומי, ועל צרת פרנסתי? הלא אמרתי לך אל תשאל ואל תנסה! והנה נלאיתי הפעם וגם הָלאיתיך ברֹב דבָרַי ומי שאמר לרקיעדי הוא יאמר גם למכתבי זה די. ואתה זכור ואל תשכח כי עוד לאעניתי1 דבר על כל שאלותי וכי מחכה אני לתשובתך. ואם תחפוץ שימָשכו מכתבינו לאֹרך ימים צריך שנחבר בהם הערב עם המועיל למעןלא נבלה זמננו בדברים של מה בכך ולא נוציא את כספנו, כסף הפאָרטא, על תהווהבל. ואם עוד תתאו לדעת מן הנוגע לי דבר, שאל ואשיבך אני ידידך יל"ג כי לאמך הזקנה שלום ולר' יוסף איטינגר אשר שאלתי ראיתי זהלא כביר במכתב עת; אבל הגידה נא לי איפֹה נמצא כהיום שארך חיים לוריא בהרבר' גרשון? “עניתי” במקור צ“ל ”ענית“ הערת פב”י. ↩ את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42531	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42531", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42531, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרכ\"ג", "translator_uris": "", "translators": "" }
תרכ"ד אגרת ארבעים ושש. תרכ“ד, שאוועל, כ”ח חשוון, שנת רני ושמחי בת ציון: שלום ויקר לאדם ביקר שעמלו בתורה, דעתו ישרה ובינתו עוטָהכַשַׂלמה אוֹרָה, לשום ים התלמוד נסמן והויות דאביי ורבא שוֹרָה, לבקרולהַפֵּך בדברי קדמונים ולא יעלה על ראשו מורא, לבו זך וישר ורוחו נכוןונפשו טהורה, אין קיסם בין שניו ובין עיניו אין קורה, בשם רייפמאנןיכֻנה ובשם יעקב קֹרָא. ביום צום בן אחיקם העבר יצאתי מביתי והלכתי למסעי ואהיה נעונד, בקאוונא ובווילנא ובהוראדנא, ואהיה מתהלך מעיר לעיר ואֵחר בדרך, עדחצי ירח זה; ובשובי לביתי, מצאתי את מכתבך היקר מן ג' אלול אשר בא הלוםאחרי צאתי, מחכה עלי. והנה צר לי צר כי לא הגיע לידך מכתבי1 השני מן י"ב סיון, בו דברתי עמך רחבות וארוכות והרביתילענותך על כל פרט ופרט ממכתבך הראשון; בהם היו דברים של תהו שעולם הפלפולמשותת עליהם, אבל מהם היו דברים טובים ונכֹחים הרבה אשר יצר לי מאֹד אבדםבדרך, מבלתי יכלת לזכור את כל אשר הרביתי שיחה לפניך שמה גם מחסרון עתפנויה ועבודתי הקשה לא אוכל לחזור על כל דבָרַי האובדים; ורק מעט מהמה אשרהצבתי לי ציונים בשולי מכתבך ובין שורותיו אותם אזכור ושמתים לפניך בקצרה, כקֹצר עתי. א) רֻבי הדברים שהטיבות להודיעני בפי' המשל ידעתי גם אניובררתים באר היטב במאמרי בל' רוסיא על תולדות המשל לבני ישראל; אבלבאחת הניחה לי ואעמוד על השערתי שקרוב לאמר שהמקומות שהבאתי מבן סירארומזים על משלים ידועים בזמנו בין ההמון והמה המשלים שהבאתי מאיזופוס, והשערה כזאת רבה היא להתלות בה ולהביא את ב“ס במספר מיַלדי המשל ומחזיקובעתים. וראה כי גם דון יחייא אומר על ב”ס והיה כותב משלים וחידות ממשכמו שהוא אומר על איזופוס. ב) עומד אנכי על דעתי כי מלת “בימיו” אשר בשה“ק לא שבה אליב”נ כי אם אל יאיר הקודם, שבימיו חי יותם שהיה הראשון לדוברי משלים. ושמתידעתך ודעתי לפני כמה ממשכילי ווילנא והגשתי עצֻמותי ונענעו לי ראשם. ג) הקדמתו של לאַנדסבערגער למשלי סופוס יָשנה וישנה אתי; והיא כוללת באמת חדשות ונצורות בנוגע לעניננו; אבל לא כל דבריו יעמדו במשפטהבקרת ויצדקו. ומלבד שגיאותיו הקטנות (כמו קריאתו תלָתָא במ' תילתא ועוד) החסרון הגדול בדרישתו זאת הוא: שהתוה לו את דרכו מראש, ובטרם דברו שם לולחק ולא יעבור להראות שהמשל נולד בין ב"י. ובזה עקל לפעמים הישרה ותהיחקירתו בלתי חפשית מגזרה קדומה. ד) הערותיך תקוניך ופרושיך בפיוטים אשר נדברנו בהם רֻבםקולעים אל המטרה, ונאמרים בדעה ישרה, כאשר הסכנת בבקרתך היקרה; ואולם מעטמן המעט יראֶה לי כיוצא מן הכלל הזה ועליו העירותי ואותו אשים לפניך, כינקל לברור הפסולת המועט מן האוכל המרובה. – אתה מהפך באקדמות הבית יקרמלי כל ארעא לתלותי קדושתא וזה אינו הכרחי, כי גם בצורתו הנוכחית הוראתוכך; והיא תמונה שירית הנקראת מעטהאטעזיס הנהוגה לרוב אצל המשוררים להקדיםהמאוחר ולאחר המוקדם; וגם בשיר הזה בראשיתו יש ערבוב דברים כזה מחרוז ה' עדחרוז ט‘, ששעורם: גויל אלו רקיעי כו’ כו' ולא ספק פרישתא הדר מרי שמיא כו‘. ומאמר מקוטע ומהופך כזה יקרא מעטאַקסילאגיע. – הגהתך באורייתא במ’ בלעותא היא בלתי ספק ללא אמת, כי המשוררים החורזים שיריהם בחרוז אחד לאיכפלו את המלות ולא יקחו לחרוז מלה שכבר חרזו בה; ובמלות אוריתא כבר נחרזהבית האחרון. – גם לקחת אמירא במ' מורא לא אוכל להסכים על ידך, כיהארמי לא יוסיף א' רק קודם שוא כדי להקל על המבטא כמו אַיְדָא, אַדְמָא, אבל לא לפני תנועה, ודומה לזה בל"ע הוספת הא' במובן לפני שתים. – לדרוש מלתתאין הפוכה אינו מן הצורך כי היא מל' תא חזי, תא שמע, וגם הם ל' קצר מן אתא. – תקונך נגבתא במקום נגותא הוא רחֹק רחֹק ומי ימצאנונכון? והלא מקרא מלא הוא לאיים גמול ישלם. יותר לא אזכור ולא אמצא רשום לפני ממה שהיה כתוב עוד על מכתבי הראשון אשר אבד; והנני שב לדברי מכתבך השני. הערותיך הקצרות על פרקי אבות להרמב“ם חרוצות ונֹכחות, אעפ”י שקשה הדבר שיהיה אחד מתמימי הדעת מזהיר: “אם באת לשכוח, דע כי אתהאוהב ואין אוהב שוכח” כי השכחה איננה תלויה בדעת השוכח ובאה לו לאנסו. אבללא אוכל לעת כזאת לעיין בדבר ולעמוד על בוריו כי אין הירושלמי בידי. בווילנא ראיתי את ספרך החדש “מועדי ערב” ולא הספיקה לי עתירק לעיין בו בדרך העברה ומצאתיו כאוצר בלום כולל ענינים נחמדים, קימיםומיוסדים. אבל בסופו ראיתי כי אמרת על כל יד עמל שהוא גערמאניזםוהעתקתיו אַללער האַנד טריבזאַל, ותשכח כי שם נקוד עָמֵל ולא עמָל, וכי הואשם התאר ולא שם המקרה. שולח אנכי לך בזה את שני ספרי, אשר בקשת, אבל לפני אדם חכםומבין כמוך אסמוך בתחלה את ידי עליהם ואתודה: שני הספרים האלה יצאו מתחתידי אינם מתוקנים כראוי. הראשון הוא עון נעורי, פרי עץ דעתי אשר קטפתיובעודני בסר, כי בן עשרים וחמש שנה אנכי בצאתו לאור, על כן בל יחרה זעמך אםתקהינה שניך בקראך בו. וזה תולדות הספר השני: היה היה עם לבבי לכתוב ספרמשלים אשר יֵאוֹת לבני ישראל, להגיד להם את דרכם ואת עליצותם, להראות להםבראי מלוטש את צלם דמות תבניתם פנים בפנים; ולתכלית הזאת אספתי מאה משליםטובים ומועילים הן מצד חמרם או מצד צורתם; אבל נחה עלי רוח עועים ואשים פנילשר הממשלה לבקש לי עזר; אבל העזר היה כנגדי, כי היה בי ובספרי יד המבקרשמה, ואת כל המשלים אשר שמו את פיהם בבית ישראל הסיר הֵתַז, ובשאריתם עשהכחפצו, כרת ראשם, וימל אותם, או לקח אחת מצלעותם; ומאשר היה הדבר נחוץ לסדרהספר אז לדפוס נאנסתי למלאֹת החסרון מן הבא בידי ויצא העגל הזה, מָשְחַתובעל מום, עקד וטלוא ונקוד וחום. אחדים מן המשלים המגֹרָשִים מהסתפח בספרי פרסמתי בספריכוכבי יצחק, אבל רבים רבים הנשארים תחת ידי; משָלוֹ של יותם אשר היה בספריכתוב בשירים ומבֹאָר, אסרו לבוא בקהל, אבל משלו של יואש (משלי יהודה ס' ב' משל א') הניחו ולא נגעו בו לרעה. ככה עשה המבקר כאדם העושה כבתוך שלו, והנני שם לפניך פה לדוגמא קטנה שורות אחדות אשר מחק המוחק; להמשל הכ"ד מןהספר הרביעי “יעלת סלע והנשר” היה הקדמת זאת: מַה־יִּדְאֲגוּ זָרִים לָנוּ וּלְבָנֵינוּ? – שָׁאַל עִקֵּשׁ לֵב מִקֶּרֶב עַמֵּנוּ – ………………. כִּי יַשְׁלִיךְ וִיפַזֵר כֶּסֶף כָּאֵפֶר וּבְכָל עִיר וָעִיר וּמְדִינָה וָפֶלֶךְ הֵקִים מוֹרִים וַיְכוֹנֵן בָּתֵּי סֵפֶר? וּמַה־יִּדְאַג הוּא לָנוּ וּלְבָנֵינוּ הֵן זַרְעֵינוּ הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם אָנוּ – יִשְׁקוֹט נָא בִּמְכוֹנוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ לְגַדֵּל בָּנֵינוּ כַּאֲשֶׁר עִם לִבֵּנוּ! לֹא לָךְ, עֲנִיתִיו, אֵלֶּה דִבְרֵי בָלַע כִּי אָלַפְתָּ אָרְחוֹת יַעֲלֵי הַסָּלַע… והנה נשא את ראשו מעל המשל כרֹאש שר האופים ויעמידהו אתהגוף לבדו לשמצה, ואחרי דעתך את כל אלה, כי היתה יד אחר באמצע, אקוה כיתדינני לכף זכות במצאך בו משלים קלים אחדים אשר לא יכָתְבו רק לתינוקות שלבית רבן. ודע כי החכם ר"מ שטיינשניידער כתב על פי בקשת ר' דוד ששוןמבאָמביי ספר משל ומליצה, ללמד בו נערי בני ישראל ויעתק בו משלים אחדיםמספרים. – אשמח מאֹד אם תודיעני משפטך על ספרי אלה בלי משוא פנים עם נבראֶתָבָר ובמדה שמדדת לי אמֹד לך ואצא מעם פניך בחדושי תורה או בדבריםהנראים לי כחדושי תורה; ואבוּר לו היום באורי מקראות אחדים: הזכרתי למעלה התמונה השירית מעטהאטעזיס, ועל פיה יתוקנולדעתי הכתובים ישעיה מ“ד ט”ז ע“ש. וצ”ל כזה: על חציו יצלה צלי, בשר יאכלוישבע. שם מ“ז ט”ז צ“ל: כן היו לך אשר יגעת מנעוריך, סחריך איש לעברו תעו, כמו שהוא בפסוק י”ב, וכן הוא בתרגום. שם שם י‘. יותר טוב לגרוס: ותבטחי בדַעְתֵּך ת’ ברעתך. כמדומה לי שכבר שמתי לפניך גרסאות אחדות מן השבעים שאנכי עוסק בקריאת העתקתם; והנני לשים לפניך עוד אחדות: יחזקאל כ“ד ה': דור העצים תחתיה. – שם כ”ז ל"ב: ונשאו אליך בניהם קינה. – מיכה א' י‘: בְעַכּוֹ אל תבכו. – זכריה ג’ ה': וְאָמַר. לא אוכל האריך אף כי עוד מלאתי מלים אליך; כי הפאָסט קרובהלצאת ואנֹכי אץ וטרוד במלאכתי. את ספרי אשלח בפאָסט השנית כי למדתי זהירותמיעקב אבינו, ומיראתי את החתחתים בדרך עתה אשר כבר נגעו במכתבי השני, אמרתי: אם ישלטו במחנה האחת ואִבדוהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה. יתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וירוממך ללמוד תורהמתוך עידון ולא מתוך צער וכאב לב וטרדה רבה, כמוני אני ידידך ומכבדך הרובץבין המשפתים, נגוע וטרוד כל היום כבכור השבי אשר אחר הָרֵחָיִם, הכותב גםעתה בחפזון גדול כפלים כיוצאי מצרים יל"ג. אחד ממַכִּירַי הוציא מחברת קטנה בשפת עבר, ספור נעתקמלשון אשכנז, והנה הוא שולח לך אחת למנחה. הִנָה לוטה בַתַּכריך אצלמחברותי. אגרת ארבעים ושבע. י' אדר תרכ"ד ידידי היקר השלם והתמים, רועה משכילים ודבק בחכמים, אשכולהכֹפר על הרי בשמים, מלא כשרון ודעת כמלא ימים, שלום לך לעד ולעולמיעולמים, כבוד מו“ה אהרן לוריא נ”י! אלולי ידעתיך לאיש טוב התכונה וישר המזג שאינו דן כל אדםעד שמגיע למקומו ומשיב נפשו תחת נפשו, הייתי ירא כי התאנפת כי על כי אחרתיתשובתי על מכתבך האחרון עד כה כי על מכתבך הראשון אשר אמרת עניתיך במועדו, הנה היא כתובה לפני ביום כ"ב אייר שנה העברה ומאד יצר לי לראות כי לא הגיעהתשובתי לידך אשר היו בה דברים טובים ונכֹחים ראוים להשמר; אבל אגרתךהאחרונה הגדולה והרחבה, מונחת על שֻלחני כנושה, מזכרת עוני וחובתי, ואנכימבקש שעה פנויה – ואין. אבל עודך נצב לנגד עיני במראה אשר ראיתיך, ותמונתךעל פני תחלוף כעלם צעיר לימים ורך אשר לא טעם עוד טעם התאות והתרגשות הנפשהזורקות בנו מרה וצרות עין, נפש רַכָּה כזו תמימה וטובה – כן בלבבי אחשובה – לא תוכל לדינני לכף חובה! אבל מי יתנך בצל קורתי, וראית את עבודתי, וידעת את עמלי, ואת קשי גורלי; בֹקר חיי כבר פנה, במלאות לי שלשים ושלש שנה, ואני עודניעומד יומם וליל, על משמרתי הכן כבן חיל, עודני עמל מבקר עד ערב, להביאלביתי טרף, ורגלי תמיד נעות, ללכת לשעות, אל בתי הספר, אשר לא יתנו אמרישפר, ולרעות מאין הפוגה, את צאן ההרגה, תלמידים ותלמידות, שדים ושדות, ובשובי עיף למעוני, עוד לא ארגע כרצוני, כי עוד אבלה עִתִי, להורות ולנהלאת בִּתִּי; ובפנות היום, ובכלות הפעלים, ושבו הצללים, אז נפשי בקרב, תעמולכל הערב, לחרות על לוח, כל מעלות הרוח, לשפוך כל מעיָני, על הספר לפני, כיכמזון לגויתי, כן היא צורך גמור לנשמתי, להורות ולהגות מלב דברים, ולהביןבספרים, כן עָיֵף ורפה כח, לא אדע מנוח, עד הסָגֵר הָעָיִן, עד אישן כהלוםיין; חיש תחלוף התנומה, ובטרם בֹקר אקומה, לשוב אל סבלותי, האוכלות כלימותי, המכלות כחי, והמחריבות מֹחי, כן רגע לא אנוח, בבשר וברוח; כן תמידאסובבה, עד זקנה עד שיבה; וכגלגל בית רֵחַיִם, מֻרְדָף מחשרת מים, על כןרעי בו חפצתי, עד כה את פי קפצתי, כי מעבודה קשה, רוחי רפיון לבשה; על כןלא עניתיך – אבל לא שכחתיך. ובפרשי היום את מכתבך שנית לפני ואמצאהו מלא דברים נכֹחיםנאמרים בהשכל ודעת, מעידים על רחב לבך וישוב דעתך. מעמד ערי מושבך בנוגע אלההשכלה כמעמד רֹב ערי ארצנו אשר אחינו יושבים שמה עוד ההמון הרב הולךחשכים, מחזיק בתרמית לבו מֵאֵן לשוב, אבל בכל כאשר לכל נראו קרני השמשיוצאים על מורדי אור אלה, והנה ההמון נמוג וילך והלום ומתוכו יוצאים אחדאחד אנשי רוח, אשר נגעו קוי הדעת בלבם לְיַחְמֶנָה; והנה היוצאים ההמהמושכים רבים אחריהם, איש אמו ואביו ובני ביתו ומשפחתו; ומעט מעט תבקיעהסַבְלָנות בלבות העקשים הקשים כגידים בראותם בניהם או קרוביהם כמעשה בניאירופה יעשו וחרפה לא ישאו על קרובם. זכורני בהיותי בעיר מושבך נמצא לביתישראל תלמיד אחד בגימנאַזיום, אברהם……… שמו, (איה איפה הוא עתה?) ויהי העלם ההוא הולך כמתגנב לבית ספרו, מעולם לא עבר ברחוב בבגדיםשהתלמידים מצוינים בהם: כי הבגדים ההמה היו מונחים בבית הגימנאזיום תחת ידהשוטר והתלמיד בא בבגדים כשרים בפאות ארוכות, ושמה – סלסל שערו ויט אתפאותיו מאחורי אזנו וישם את מַדֵי התלמידים על בשרו ויהפך לאיש אחר. ככהיעשה כל הימים, ועתה אין עיר ואין מדינה אשר לא ילכו נערי בני ישראל לשאובמַיִם זָרים קרים נוזלים, ביד רמה, ולא יתבוששו, לאלפים תִמְצָאֵם בבתיהגימנאזיום; למאות בהאוניווערזיטאֶטען, לעשות תוכל לספור רופאים מומחיםבעבודת המדינה, וכמוהם רַקָחִים, מחזיקים אפותיקאי סמים לרפואה [בטעלז, בשאוועל, בווילקאמיר, בדינאבורג, בלידא ועוד, רופאי העיר או הגליל מטעםהממשלה – המה יהודים, בווילנא ארבעה אפותיקאין שייכין ליהודים; בקאוונאאחד, בווילקאמיר אחד, בזאגאררן אחד ועוד ועוד]. כמה תמצא עתה מבחורי בניישראל מושכים בשבט סופר ומדברים צחות בלשון המדינה או בשפת אשכנז וצרפת, וכלם ילידי הדור החדש, ברואי עשרת השנים האחרונות; כמה תמצא עתה מאצילי בניישראל ומעשיריהם נשואי פנים בעיני הממשלה, אשר יהודים המה בלבם ופניהםוחזותם ומלבושם והליכיהם – כבני-איירופא. ידידי, חובב עמו! עתה נרגעונשָעֵן באלהינו, כי יש תקוה לאחריתנו וחש עתידות לנו. משפטך אשר חרצת על הספר “כנור דוד” יעיד עליך כי טוב טעםבחכך וכי רוח מבינתך יוליכך באורח מישור למאוס ברע ובחור בטוב; הספר ההואאיננו בידי וגם לא קראתי בו כל צרכי ורק בהיותי בווילנא הבטתי בו בדרךהעברה ואפן כה וכה וארא כי אין בו דבר טוב. אין כחו אלא בפה דובר אבל לאבלב הוגה. מרחיב פה ומאריך לשון בדברים שאינם נכנסים אל הלב ושאין האֹזןיכולה לשמוע; אין זו תורה אלא מים, מים שאין להם סוף, מים מלוחים וסרוחיםומרים שאינם משיבים נפש שותָם. מים מלוחים ונודות נפוחים ופטפוטי מליםכעוללי טפוחים. אללי לי! אלה משורריך ישראל! אלה נביאיך בת יהודה! הפורטיםתנועותיהם, על פרקי אצבעותיהם, בטורים וחרוזים, חבושים וארוזים, בצלצלי שמעינגנו לא על הגיון בכנור, כנגינות שותי שכר והלומי יין, חרוז ומשקל ורוחאין. ואיה הרוח הבונה עולמות? ואיה הנועם המחיה נשמות? ואיה כח הדמיוןהמחשבות והציורים, הנותן נשמה בפגרי הטורים? הֶעָלִים גְדֵלים ואיה הפרחיםוהשושנים? החרוזים נטוים ואיה הפנינים? אבל לא בחורזים כאלה לבד האשם, כי ירבה ירק דשא ועשבאדדברא בכרם בית ישראל, אלה לב הותל הטָמו ועמל הכסילים להתהדר ולהתפאר, וזהחפץ כל החיים המהלכים תחת השמש. אבל הקולר תלוי בצואר האנשים שיש בידםלמחות ואינם מוחים, שאינם בוררים הפסולת מן הסלת ומן הפרחים החוחים, ומקרבים הכל ואינם דוחים, והמה מדמים להאדיר שפת עבר ולהרבות עמה פדות, ועלכן דנים את הכל לכף זכות, והמה לא יבינו כי מתחילים הם בשבח ומסיימיםבגנות; והיה כי תאמר להם והיית כקורא במדבר וכתוקע לתוך הבור או לתוךהדות. הרביתי שיחה לפניך ידידי כי נגעת בעטך החד במכאובי האנושהעצור בקרבי מימים רבים ותעירהו. ימים רבים נשפטתיו עם המוציא לאור עלי “הכרמל” על תתו מקום למחבלים כרמים כאלה ולא הועלתי מאומה. גם מחבר ספרכנור דוד גֻדַל על ברכי שמואל יוסף. בספרי אשר הוצאתי לא ראיתי סימן ברכה; כי מלבד מעוט חשקההמון לספרי מליצה ושיר, דרך מכירת הספרים לא סלולה לפני המחברים. לא ככלהגוים המפזרים ספרים למאות ולאלפים בדרך מוכרי הספרים אשר בכל עיר ועיר, בית ישראל. כי מוכרי ספריהם רֻבם עניים מרודים, בחֹשֶך יִדָמו ומי יעיד עלאמונתם במסחרם. מספרי אשר אמרתי הפיצותי למאות ומחירם לא שב לי אף לעשרות; גם מן הט“ו אשר מכרת בעירך לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום. אבל עתה נשארו לימעט מזער. מספרי אדו”ם אחדים ו“ממשלי יהודה” רק כמה עשרות; ואינני אץ למכרםבלתי אם במקום ברור; ועל כן אם תודיעני שיש בעירך אנשים הדורשים אחריוושלחתיו לך; אבל אם חפצך לסבב על הפתחים וספרי בידך לבקש לו קונים, איןנפשי לזה. אם יש את נפשך אשלח לך מחברת אחת קטנה אשר הוציא אחי בלשון רוסיאשמה יעיד על ענינה Еврейскаiя училища, אחי זה (רבוקאַנדידאַט יוריסט מן האוניווערזיטאֶט שבמאסקוי) ידבר בה על בתי הספר לבניישראל, על חסרונותם ועל מפלתם וכיצד הוא רפואתם, המאמר הזה נדפס בזורנאל שלהמיניסטעריום להשכלת העם; ועתה יצא במחברת בפ"ע. להוסיף גם איזה דבר מועיל ללהגי הרב אשר הוגעתיך בו היום אשים לפניך בזה שנים שלשה גרגרים מחדושי תורה. בדה“ב כ' כ”ב: ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים על בניעמון כו‘, כי תשית לבך למה שמסופר בכל הסימן ההוא תמצא כי המסַפֵר מחלקפעמים רבות בין יהודה (הבאים מכל ערי יהודה, פ' ד') ובין יושבי ירושלים. ושבת וראית כי סדר המלחמה בזה היה כשאר המנהג הנהוג בימים ההמה לשום אורבעל האויב ולפול עליו פתאֹם מפנים ומאחור ולשימהו לחרדת אלהים. ועתה כיתוסיף במלת יהוה בפ’ כ"ב רק אות ד' ותקראהו יהודה, תבין כי השופטשלח את יהודה להיות מארבים (דוגמא שופטים ט' כ"ה) והוא ועמו חשבו לנפולבהם ולהשחיתם; אבל יד ה' היתה בם ויעמדו איש על רעהו להשחית וכאשר באיהודה (פ' כ"ד) על המצפה, כלו' למקום המארב (הרי מפורש כהגהתי) מצאםפגרים מתים. ואז בא יהושפט ועמו, המה יושבי ירושלים לבֹז (פכ"ה) וימצא רכושופגרים (כאן צ"ל ובגדים כמו שמובא בקוניקוט) וכו', בינה בדבר. בל“ב מדות שהתורה נדרשת בהם נמנה גם: מוקדם שהוא מאוחרבענין וע' בס' נתיבות עולם להר”ר קצ“ב שמפרש במדה זו כמה פסוקים סתומים. ואוסיף לפניך בזה, אחדים שלא הזכירם שמה: ישעי' מ”ד ט“ז צ”ל על חציו יצלהצלי, בשר יאכל וישבע. – שם מ“ז ט”ו צ“ל כן היו לך אשר יגעת מנעורָיִךסֹחרַיך איש לעברו תעו, כמו שהוא בפ' י”ב וכמו שהוא מתורגם. – ירמיה י“ד א' צ”ל: דבר ה' אשר היה כו‘. – שם י"ז ג’ צ“ל בחַטַאת במותיך בכל גבוליך דומהלקאפיטל ט”ו פ' י“ג. – ובמדה זאת תסדר את המקראות המסורסים ביחזקאל מ”ג ט' י' י“א, ויהיה סדורם כזה: עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ויכלמומעונותיהם ואם יכלמו מכל אשר עשו ושכנתי בתוכם לעולם. אתה בן אדם הגד אתבית ישראל את צורת הבית ומדדו את תכנית. את הבית ותכונתו כו' כו‘, ערבובדברים כזה יוכל להשתרבב בספרים כתבי יד שמורים אלפי שנה; ואולם יושר השכלוההגיון יראוני הדרך במבוכות אלה. ואתה אם אמיץ לב בחוקרים הנך תקבל אתהחֹק הזה, ואל תבהל מפניו תלך. בישעי’ מ”ו וְאָמַר צריך לנקד וָאֹמַר, והפוכו זכרי' ג' ה' ואֹמר צ"ל ואָמר. תַמו חדושי בפעם הזאת שכחתי להגיד לך כי אף כי לא הביא לי ספרי משלי יהודה ריוחותנובה אבל הוא בעצמו מצא חן בעיני המבינים בעם. זה לא כביר הביאהו הח' ר“ירייפמאנן במשפט הבקרת ויצא זכאי. הגביר ר' דוד שמשון מבאמביי בקש מאת הד”רשטיינשניידער לחבר לו ספר משלים: ויחבר לו ספר משל ומליצה, ויאסוף אליושבעה משלים מספרי משלי יהודה, וכל הספר עשרים דף יכיל. אות הוא כי ישרומשָלַי בעיני המבקר, ולא בי האשם אם בחר את הפחותים והגרועים שבהם. הגידה נא לי אם ראית ספר אורשריפֿט לגייגער וס' מבוא עלהנקוד הבבלי לר' שמחה פינסקער? איעצך לקרא בהם ויעלה לך אור חדש על תולדותספרי הקדש וקורותיהם אבל בראשון נמצא גם דברים הרבה בלתי צודקים, את תוכותאכל וקליפתם תזרוק. סגנון לשונך טוב ויפה ועטך עט סופר מהיר אבל איעצך שלאתלמד קסתך להשפיק בילדי נכרים ובמלות זרות יותר מדאי. במכתבך אלי נמצאומלות נכריות, רעפארמות, פרוגרס, פרוגרסיסטן, קארעספאנדענטען, אינדעפערנטיזם, רוטיניסטען, זורנאלן, עקסעגעטי, אדמיניסטראציאן, פסעוודונים, פאראנאמאזיא ועוד. וכזה ראיתי גם במאמריך ב“כרמל”. למד לשונךדבר יהודית שלא תצטרך למלות לועזיות כי אם במקום שאי אפשר באופן אחר. אל נאתקצוף עלי על עצתי זאת אשר שמתי לפניך ואנכי לא קרוא. הוגעתיך ויגעתי בדבריהרבים ועל כן אשים קנצי למלים ואם אעצור כח אעתיק לפניך בזה עוד שיר מאשראתי בכתובים ותודיעני משפטך עליו. ברך נא בשמי לשלום את אביך ואמך ואםזקנתך – העוד יזכרוני? והיה שלום אתה וכל אשר לך. כחפץ אוהבך בכל לבו ונפשו יל"ג. P.S. אם יש אתך מן המוכן ציור דמות תבניתך שלחהו לי ואשוה אותך לנגדי תמיד, האם אין פאטאגראף בעירך? אגרת ארבעים ושמונה. ח' סיון מוצש“ק תרכ”ד שאוול. שלום לך ידידי. שאננך עלה באזני על רֹע חבלך ועבודתך הקשה – ומה אנחמך? אין בפי רק חצי נחמה לך והיא כי צרתך צרת רבים. ומה אני ידידך עושה? האםאינני רועה צאן ומנהל עלות כמוך? האם אינני יושב וגועה כל היום כשור, ומחריב מעיני ומיבש לשדי, וממציא לי פרנסה מצומצמת בצער ובקושי גדול? שלשושלשים שנה כלו לי בחרף העבר וכבר קפצה עלי זקנה וַיִכָל בשרי מֵרֹאִי, רפהכחי וַיָנָס לֵחִי, לא אוכל עוד מלט משא כבד – ומה אעשה לימיםהבאים? ואתה תבקש לך גדולות! והנך פוסח על שלשה הסעפים אם לשבתתחתיך בקאָוונאָ או אם תורת ה' לעזוב לשמור יין ותירוש או אם ללכת לבקשהצלחתך למאסקוי, דעתי נוטה לזאת האחרונה. אם באמת יִקָש עליך שבתךבקאָוונאָ ואם אל סרבים וסלונים אתה יושב עלה מאסקוי והצלח וה' יהיה עמך. אבל מה תוחלתך באקציז? האם ינעם לנפשך לחם אונים זה? ואם יש תקוה לאחריתךשמה? הלא האדם במה נחשב בעיניהם? משול כחרס הנשבר, היום כאן ומחר יגרשוהווילך באשר ילך ונשא בשרו בשניו, אם יָשָך ידידנו סירקין כפו עליך תמצאבמאסקוי די מחסוריו אשר יחסר לך, ובלתי ספק חפצו לתת גם את בנו תחת ידך, כיכבר לקח את בני ביתו אליו. כך היא עצתי וה' ינחך בדרך אמת. ספרי אדו"ם הנך מקבל בזה. רגעי מרגועי מעטים ורעים ואין לאל ידי לעשות תושיה רק מעטמזער, מעט מעט מכין אנכי לדפוס את ספורֵי “עולם כמנהגו”, אשר דרשום מיָדימשכילי הרבים בפ"ב Общество лросвЪщенія еврeеъ אשר זה לא כביר נמניתי גם אני בחברתם. לאשתי ולשלשת ילדי שלום; וכן לי אני ידידך דורש שלומך וטובתך כל הימים יל"ג. אגרת ארבעים ותשע. תרכ“ד (1864) ב”ה ז' מנחם אב בשנת “עיזא דבי טבחא שמינא מנאי”. שדי קרע שטן. שלום לך ידידי איש חמֻדות, משכיל שיר ידידֹת, בעל נפש ואישמדות, מחוה דעה ומדבר נגידות, לו התורה ולו החכמה ומליצה חידות, לו הכסףולו הזהב ותענוגות בני האדם שדה ושִדוֹת, כבוד מו“ה אבר"ם לוריאנ”י. תמונה אנכי רואה וקול דברים אינני שומע, זולתי דמות כמראהאדם חרות במכתב אלהים על הלוח. ולולא חותמך וחותם הפאָסט על גב אגרתך לאידעתי אם פניך המה נכח פני. אבל שתיקתך זאת ההולכת על יד תבניתך דמיא ליכהודאה כי זה שנית לא בא לידך מכתבי אשר הריצותי אליך זה ירחים רבים (לאאזכור עוד בבירור היום והחֹדש) וזה יצר לי מאד כי מלבד אשר זה ימים רביםהייתי בעיניך כמתעתע וכאיש אשר גזלת העני בביתו, הנה היה המכתב ההוא יקרמעט מצד תוכנו. שם הרביתי לדבר בך כנפשי שָבעי; הגדתי לך את לבי על מעמדשפת קדשנו בארצנו ועל דברת המחברים החדשים והמשוררים מקרוב באו, סופרי עמלוכותבי פלסתר; שם דברתי בך גם על אדות סגנון לשונך אתה ויעצתיך עצה ישרה; שם הצעתי לפניך איזה חדושי תורה וגליתי אזנך בדבר ספרי “עולם כמנהגו” אשראנכי עוסק בסדורו ובאחרונה העתקתי לפניך חלק אחד משירי “בית מועד לכל חי”, והבטחתי לך להעתיק גם את שני חלקיו האחרונים כאשר יהיה לרצון לפניך – וכלזה אבד ואין אומר השב. ובעוד אנכי יושב ומחכה לראות מה תדבר בי ואשובה לדברבך, כי השיחה בך שעשועים ונחת רוח לי תמיד, ובעוד אנכי שָמֵח ושש על מכתבךהבא לידי, אנכי מסיר את מכסהו מעליו ומוציא – לוח משוח ואותיותיו פורחות, תמונה לנגד עיני ובלשונה אין מלה. הייתי כגבר אשר נתן לי חפצי לחצאין; רקקתי שחקתי ובכיתי, וָאִחד כיתרו. חדיתי בשמחה את פניך אבל שתיקתך היתהחדודין ללבי. והנה רואה אנכי לדאבון לבי כי השטן מרקד בינותינו, ביניובינך. כי זה שנית אשר אבד מכתבי אליך – האם אין זה מעשה שטן? על כן הלכתיהיום לקראת לחשים וכתבתי בראש מכתבי את הלחש הבדוק “שדי קרע שטן” ו“עיזאדבי טבחא שמינא מנאי” כמצוה עלינו מפי מקֻבלי עמנו. ואתה ידידי איעצך והיהלי מעירך לעזור. הנה נא העיר אשר הרבי יושב בה קרובה אליך (האם עודנובסטאלין או אם אוה למושב לו עיר מלוכה אחרת? העוד ר' אַהרלע מושל או אם כברישב בנו ר' אָשרל על כסאו אחריו?) לך ידידי התרפס וקח מאתו כסף מלא קמיעאבדוקה ומנוסה; שמא גרם החטא וניתן רשות למשחית לגעת בנו. היד הרבי תקצר? הלא הרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו; ישלח נא דברו וירפא גםאותנו ויאמר למלאך המשחית הרף. הלא לנו הפדיונים ולהרבי הפתרונים! על פניך (אשר שלחת לי) אברכך ואולי תעלה בידי בקרוב להשיבגמולך בראשך ולָמֹד לך כפעולתך. בין כֹה וכה לא ימשכו הימים ותקבל ממנימשלוח קטן הכולל מאמרים קצרים נדפסים. ואתה וביתך ובית אביך הנכבד ואמךהזקנה הדשנה הכבודה שלום – שלום אין קץ! אני ידידך ואוהבך בכל לבב יל"ג. אגרת חמשים. (י“ט אב תרכ”ד) 9 אוגוסט 1864. ידידי היקר והנבון אבר"ם לוריא נ"י. מדעתי כי איש חכם אתה ודָבֵק בחכמים ובמַעבְדֵיהם הננישולח לך היום עשרה אגזעמפלאַרען ממחברת אחת כתובה בלשון רוססיא מאת אחיונדפסה ראשונה במכתב עתי רוססקי וויעסטניק לחדש מאי שנה זאת; ואף כי קטנההיא הנה ענינה יקר לנו ולבנינו ולבני בנינו, כאשר תראינה עיניך ולבבך יבין. העקזעמפלאר האחד כתוב עליו לשמך ולזכרך ונלוה אליו מחברת אחרת מעשה ידי אחיהנ"ל על דברת בתי הספר ליהודים אשר יצאה לאור בזורנאל מיניסטערסטווא נאראד. פראסוו… זה שנתים. והתשעה הנותרים תתחרה בטובך לחלק בין משכילי עירך אובין משכילי עיר אחרת, אשר תדע כי נבונים המה ודבר כזה יקר בעיניהם, והיה אתאשר העניק יעניקו לך במחירו תקבץ על ידך והטיבותָ להשיב הכסף למאסקוי על שםאחי ובזה תיטיב לו מאד כי אזלת ידו עתה בעת הוא עוסק בסיום למודו ומכיןעצמו לגמור העקזמען בתור קאנדידאט יוריספרודענציא, והדבר צריך עיון והרחבתהלב וישוב הדעת ואני ידידך אכיר טובתך באשר תדרש מידי ובאשר יהיה לאל ידילעשות. זה כעשרת ימים שלחתי לך מכתב ע"י הפאסט אקוה כי בפעם הזאת קבלת אותו. ידידך מוקירך לנצח יל"ג. אגרת חמשים ואחת. [להרב ר"י רייפמאנן] תרכ"ד ידידי הנכבד! ספרך ומכתבך הגיעו אלי במועדם וזה הדבר אשר לא חשתי לענותךעליו. הג' ר' י“ג יושב בפ' תמיד ובעת ההיא, בראשית חדש אלול, אמר לבואהלום; ואני אמרתי טוב אחכה עד בואו ואחליט עת רצון למסור ספרך לידו ולדברבאזניו על אדותיך, כי אם אשלח ספרך לפ. מי יעמוד עליו שמה להמליץ טוב בעדו? ואתה ידעת כי טוב דבור אחד של פנים בפנים מכל יריעות שלמה. ואולם אחרי כןבאה השמועה כי חלה הג' ואֵחר נסיעתו לשבועים ימים עד אשר ירפא; ואולםרפואתו לא במהרה באה ובכן נמשך בואו מיום ליום ומחדש לחדש עד אשר באחרונהבאה הידיעה כי יחדל לבוא; ולסבה זאת אֵחר לבו גם בנו ה. אשר אמר לבוא לר”ה, ואחכ"כ לחג הסכות, ולא בא כי אם היום, וזאת היא הסבה הראשית אשר מנעתנימכתוב אליך. נוסף לזה חפצתי למלאת בקשתך ולעיין בספרך ובדבריך ולחות דעתיעליהם מה שקשה עלי מאד לעשות לרגל טרדותי המרֻבות וכחי הרפה. והנה עתה אחרי אשר חזקו עלי דבריך האחרונים הנני משיםלפניך בזה שמות אחדים מבני עירי, ואתה כתוב את שמותם על ראש ספרך ושלח אתהספרים אלי ואחלקם, ודע כי הספר אשר שלחת לשם הגביר נתמזמז ונתקלקל בדרךואי אפשר להגישו לפֶּחָתנו, על כן שלח אחר תחתיו. ואתה אל תתמה כי מתי מספרהאנשים הרשומים לפניך בזה, כי בעוה"ר התורה מונחת בזה בקרן זוית ואין דורשואין מבקש; ואם יחבאו עוד עברים אחדים בחוריהם אשר אולי לבם ילך אחרי תורתםושפתם, מי יחפשם משם ולקחם? אף אין הדבר שוה והשכר המעט אשר אולי תקבל מהםיצא בהפסד כבודך וכבודי, ועל כן הסתפק במועט ואולי יהיה המועט הזה מחזיקמרובה, ואת אשר אוכל אעשה לטובתך, אם יחזק ה' כחי. לפי שעה לא אזכור ואם אזכור והודעתיך באחרית הימים. אתצרור הספרים חבושים וארוזים היטב לבלי יתקלקלו בדרך תשלח על שמי, ואם תחפוץתוסיף עליהם עוד אחדים, ואכתוב בעצמי עליהם את שמות בעליהם. אפס כי לא תאיץבי לעשות מעשך בנחיצה, כי המקום גדול ורחב ידים והאנשים טרודים וראשם סחרחרואין מפנה לדברים כאלה, ועל כן העוסק בזה צריך לבחר דרכו ולכון שעתו לבלייהיה הוא והאיש אשר הוא ממליץ בעדו חטאים. ואם באחד כך בהרבה מהם על אחתכמה וכמה. והיה זה שלום וברכה מאת מכבדך ומוקירך וחרד לטובתך יל"ג. אגרת חמשים ושתים. [להנ"ל] תרכ"ד. ידידי הנכבד! דרך עבודתי בקדש תוליכני היום אליך. הנה אנכי מעתיק ומוציאלאור את הקינות לט"ב ללשון רוסיה בשירים. ממילא משמע שלא כל השירים העתקתיכי אם רק את הטובים והמעולים שבהם; כי מי יעמוד בסוד הקליר ויתרגם ויעתיקאת להגו? בראש השירים אנכי שם הערות קצרות על ענין הקינה ועל מחברה. והנהבנוגע לשנים שלשה מהם לבי נוקפי כי החכמים העוסקים בזה מחולקים או שותקים, ועל כן אמרתי אשאל גם את פיך אולי יש לך חדשות בדבר. הקינה “שומרון קול תתן” חתום בראשה “שלמה” ואין מן החכמיםמגיד מי הוא שלמה זה? ולדעתי גם הקינה “שכורת ולא מיין” הדומה בסגנונהלקינה שומרון קול תתן, חקוק על מצחה שלמה, כזה: “שכורה ולא (ואולי צ"ל לא) מיין השליכי”, וא“כ שתיהן מעשה ידי מחבר אחד. והנה ידענו שלשה פיטנים בשםשלמה: ר”ש בן גבירול, ר“ש אלקבץ ורש”י. ועל דעתי אי אפשר ליחס את שתיהקינות האלה לא לר“ש בן גבירול, יען שאין זה סגנונו ויען שמשיריו לא באובמחזור פולין רק מעט מזער, ואף לא לר”ש אלקבץ, יען שדרכו לארוג בשיריורמזים וסודות, כי מקובל הוא, ובקינות אלה אין שום ריח סוד. ועל כן לבי נוטהלהאמין שמחבר הקינות הוא רש"י, שבאו ממנו פיוטים הרבה במחזורינו, וכלפיוטיו כתובים בהגיון ישר ובסגנון צח ונקי, מעין סגנון הקינות האלה. מהדעתך וידיעתך בזה? עוד לבי נוטה לשער כי גם הקינה “בליל זה יבכיון” אע“פ שלאחתום בה שום שם מחבר, הוא למחבר שומרון קול תתן, יען שדומה לה בסגנונה הקלה [הקל] ובזה שבחרה לה את נשואיה מתולדות עמנו בימים הראשונים הכתובות עלספרי הקדש. לאנדסהוט משער שהקינה בליל זה יבכיון היא לר”א הקליר, אבל זהבודאי ללא אמת, יען שאין זה סגנונו ולשונו. גם מחבר הקינה “אלי ציון” לאנזכר בספרים אשר לפני, ואולי חתום בסוף הא"ב השם יצחק, כזה: “ועל תחן יצוחולך קשוב”. השמיעני דעתך גם בזה. הקינה “ארזי הלבנון” מיוחסת לר' מאיר בן יחיאל, ולא ידעתיבבירור מי הוא. ר' מאיר בן יחיאל חי בגאליציען בבראדי בסוף המאה הט"ז, בעלמגלת ר' מאיר; אבל לבי מפקפק ליחס קינה זאת לזמן מאוחר כזה. לתשובתך אחכה בקרוב, כי מלאכתי נחוצה ואין להחמיצה. על מכתבך האחרון לא עניתיך ביחוד, כי לא היו בו דבריםנחוצים לענותך עליהם. בדבר הערותיך על שירי קוצו של יוד אענך בפעם האחרת, כי עתה אין לבי פונה לזה. ושלום לך מאת ידידך הנאמן, בכל עת וזמן י"ל גארדאן. P.S. נמצא איש החפץ להוציא על הוצאותיו את שירי האחרוניםבשם שירי יהודה מחברת ב'; בה יבֹאו שירים קצרים אשר שלחתי לעתים מזומנותלאחדים ממכָּרי, האם תרשני לשום שם גם את הטורים אשר שלחתי לך עם ספרי “שירי יהודה” אחרי התקון הנחוץ בהם? במקור נדפס “מכתבך”, צ“ל: ”מכתבי“. הערת פב”י. ↩ את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42532	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42532", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42532, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרכ\"ד", "translator_uris": "", "translators": "" }
תרכ"ו אגרת חמשים ושלש. [לר"מ הכהן פראזער.] בע“ה עשרה באב אחר הקינות. תרכ”ו. טעלז. שלום לך ידידי היקר! שלשת מכתביך ושני משלוחיך (הס' ח"ד [חקר דבר] פיסת הבד) באו לידי. המשלוח האחרון כמעט למותר היה לי כי כבר קניתי לי בזה בד לבן טובממנו; בכל זאת אכיר טובה לדודתי ולבתה הנאהבות והנעימות על חפצן להיטיבעמדי; מחיר הבד אשיב להן כשתודענה לי מִסְפָּרו וכמותו, הס' ח“ד בא לבקרוראוי הוא להיות מבוקר. השגיאה היותר גדולה ששגה מחברו היא רצותו למוד שפתעבר באַמת שפת גרמניה ורוסיה וחפצו שיהיו כל ספרי העברים שנכתבו במשךאלפי שנה עשוים בדפוס סופרי אירופה מן הדור הזה ושקדמו. וישכח כי רוחאחרת לכל עם ועם ובכל לשון ולשון, ושפת עבר יוצאת ירך שם רחוקה מלשונות יפתכרחוק מזרח ממערב, נוסף לזה היסודות שעליו הוא בונה בקורתו רעועות, ואיןסיפק בידי ראיותיו להצדיק משפטו הקשה. מרֵאיָתו (צד 36) עוד אין אנחנולמדים שה' לערנער לא הבין דברי הסופר שהעתיק ממנו. דעתו בצד 41 איננה מכרחתשוויזל שגה עד כמה בשוררו את שירי תפארתו יען שנושא השיר כבר בא בספרהתורה, ומה עשה מילטאָן בגן עדנו וקלאפשטאָק במשיחו ועוד רבים כמוהם. נוסף לזה אין שפת עבר נקיה שגורה בפי המבקר ומאמריו מלאים גרמניזמעןושגיאות כנגד חקי הלשון. בצד 44 יחפוץ שסופרי העברים החדשים יכתבוטראגעדיען, קאמעדיען, דראממען, ושכח כי אין לנו לא בתי טיאטראות ולא במותישחק (ביהנען) בשפת עבר, וחבורים כאלה למה הם באים? מצד 65 עד 68 העתיקבקצרה דברי באָקל בחלקו הראשון ולא הזכיר שמו עליו. ובכלל לא יצא ה' קאוונער ידי חובתו בבקורתו זאת ולא בנשק כזה ובחלֻקי אבנים יֵצא ללחום כנגדאנשי שם אשר כבר יצא טבעם בעולם וכלל את וויזל ואת מיצקון ואת כל חכמיישראל מימי התלמוד עד שד”ל בכלל אחד ובחדא מחתא מחינהו; והוא שואל שלא מדעתמה הועילו כל החכמים האלה לבני ישראל וישכח כי הרבה והרבה הועילו, כי לולאהחכמים והסופרים שבכל דור ודור כבר אולי נכחד קימנו ולא נזכר שם ישראל עוד, והדברים ארוכים ורבים ואין מקומם במכתב ידידות. וכל זאת אמרתי לך ידידיבחשאי מפני שאין דעתי לבקר את בקורתו של ה' קאוונער בפומבי אחרי כל התגרותוהשטנות שנכתבו עליו בהמליץ, אשר לדאבון לבי קראתים בטרם ראיתי את מחברתוועכשיו כשקראתיה אינם עוד בידי לעיין בם. אבל לא אוכל לכחד כי ספרות ישראלצריכה לבקורת לברור האוכל מתוך הפסולת. אבל לא ה' קעוונער יוּכל בכחו זהלהושיע את ישראל; וצריך לזה הכנה יתירה וידיעה רחבה בכל תורת ישראל ושימושתלמידי חכמים הרבה. ודבר זה לא יעשה בלתי אם ע“י חברת משכילים ולומדים, בקיאים בכל ספרי עמנו למיניהם. אולי יש אל תחת ידך גם ס' שׁרש דברשנכבד נגד חקר דבר, תיטיב עמדי לשלחהו אלי. הס' ח”ד מושב לך בזה. – השמועה אשר שמעת על חזא"ל היא שקר וכזב. הנה הוא מגיה בבית דפוסו של ר' יצחק גאלדמאַן בווארשוי, כפי שהודיעני ה' פֿין. ספרי האינסטיטוט לשנה הבאהאוציא [ב]עבורך. הודיעני אם עוד לא בא לקאוונא הסבארניק של החברהמשכילי הרבים. תודיעני מוצא דבר ממחלֻקתם של יבנה עם אשתו. ואני אץלכלות מכתבי כי בריאותי רפה (?) וכבר כתבתי היום הרבה אף אין מכתבךהאחרון לנגד עיני כי התבולל בכתבים רבים ולא אוכל למצאו כרגע. הודיעני עדכמה כחך גדול בשפת רוסיה האם תמהר לדבר בה צחות? ואם יש לך תקוה למצאפרנסתך בקאוונא גם לימים יבֹאו? כי עם לבבי היה לשלח את מורה הכתב מביתספרי, אשר אין דעתי נוחה הימנו. משכרתו כעת בערך 125 לשנה. אף פותח אנכיבזה בית ספר לנערות ושמה יהיה עבודה ושכר טוב. – לה' ווערבלאָווסקי כתבתיבעצמי, כי נכון אנכי לעשות למענו מה שיהיה בכחי בכחי הרפה; אבל גם הודעתישלא יבנה לו מגדל וראשו בשמים, כי העיר קטנה והכנסותיה מועטות; ואנשי העירטרחנים וצרכיהם מרובים. אצלי אין ספק שיבוחר ה' ווערבלאווסקי מפאת כי אחריםלא ישתדלו בזה; אבל יום הבחירה לא הוגבל עודנה וזה אמנם בידי לקרבוולהחישו. היה שלום וטוב כחפץ ידידך יל"ג. אגרת חמשים וארבע. טעלז 13 אפריל 1866 (תרכ“ו יו”ד אייר). בבנין אב ובקל וחמר, יצילך האל השומר, מגזרת ספירת העמר. שלום וברכה לך, אוהב דבק מאח, אשר נפשו בנפשי קשורה בחוטאהבה לא ינתק במהרה, כבוד מו"ה משה הכהן פראזער, לפני בקר מאלהיויעזר. צדיק אתה ידידי ואני ועטי הרשעים כי אמנם כן כל מכתביךעודם מונחים לפני ומיחלים לתשובה. ואולם שאלתך הראשונה “מדוע לא עניתיך” תשובתה בצדה בשאלתך השניה “מדוע לא שלחתי אליך עד כה את ספרי האינסטיטוט”. כי הספרים ההמה עוד לא הגיעו לידי מפאת מרחק הדרך וקושי הקומינקטיון ביןעיר מושבי החדש ובין ריגא; לפני חג הפסח מלאתי יד אחד הנוסעים לקבלם ולאהספיקה לו השעה וישב בידים ריקניות וכעת מחכה אנכי עוד הפעם להזדמנותבטוחה, וקשה היה עלי הדבר לבוא לפניך ריקם, על כן לא באתי כלל, ועמך הסליחהלמען תאָהב. מעמדי אם כי הוטב מעט מאשר למבראשונה בכל זאת עודנו מוקףמסבות ממסבות שונות שימררו לפעמים את חיי; אבל לא אחפוץ ולא אוכל לפרטם בזהלפי שעה, ועל כן יהיו בעיניך כאלו הייתי פורטם. כל הדברים שאמרת על אֹדותפאָניוועז אמורים גם מטעלז, סדנא דארעא חד הוא! כזאת כן זאת הנה עריםנכחדות, צבֻרי בתי הרס, גלים נצים לא ישבו בם משכילים וחכמים ולא יגורוסופרים ומליצים, כי אם גדודי אנשים משחרים לטרף והמון עברים נצים, מעט מהםסוחרים בסחורת פרוסיה במעשה צעצועים ובפטורי צצים, ושאריתם משמרים הבלי שואקנאים ובעלי חצים, או חובשי בית המדרש ומחשבי קצים, וכלם ישנים שנת מרמיטאנרדמים בחזקה ואינם מקיצים, עומדים על עמדם בקשיות ערף בשלוה ובטֻחות, שלאיזיזום ממקומם רוח המושל ורוח הזמן וכל הרוחות, ואילו האחד שיפול ביניהםועיניו פקוחות או אשר שת לו אלהים מעט חכמה בטוחות, כל ימיו יהיה אישמכאובות וחסר מנוחות, יתנו בברותו ראש ולצמאו ישקוהו מים מלוחים מנודותנפוחות. העיר טעלז יושבת על תל הרים גבנונים ועל מי מעינות. בתיהבנוים בלי סדרים כאריח על גבי אריח, זה יוצא וזה נכנס. בימי הגשמים הסוחהבקרב חוצות מרבה להכיל וכל העיר היא כערמת זבל גדולה, ואדים נפסדים יעלו מןהבצֹאת ומן הגבאים ומקלקלים הנשימה ומפסידים הבריאה. זה שבתי בעיר הזאתכארבעה ירחים ועוד לא הסכנתי לשאוף אוירה המקולקל ולשתות מימיה. מסורה היאבידי רושמי קורות הימים כי בהיות יד האפיפיור תקיפה כבימי גדולתו היתה העירהזאת ארץ גזרה אשר שמה שלחו ביד פשעם כל הפושעים והמורדים מכל ארצותהקאטאָליציזמוס לשאת את עוֹנוֹתם ועוד עד היום יש רחוב אחת הנקראת רחובזיביריען. ואני אומר כי השטן רכב על כנפי רוח זלעפות ועבר בטיסה אחת על פניהככר הזה ועל גבו שק מלא חֳרבות ויקב חר בשקו ויפלו ממנו מלא כף בתי חמראשר בעפר יסודם ויקרא שמם טעלז עד היום הזה. לטובתי ולהנאתי דמיתי למשכך אחרי אל העיר הזאת. בימי חגהמצות הואילו על פי עצתי שנים שלשה מנכבדי העיר לקחת מורה לבניהם ובלבי היהלקחתך הלום. ומה גם כי בדעתי לפתוח פה בית ספר לנערות והיית עוזר לי, ואוליבמשך הזמן היה עולה בידי לתת בידך את מלאכת הכתיבה בבית הספר, אשר עתה רבההמשכרת יותר ממאה רו"כ, כי המורה הנוכחי אין רוחי נוחה הימנו. אבל אחרי כןנחמתי וחסתי עליך כי אמרתי טוב שבתך בקאוונא משבתך בארץ תלאובותזאת. הספר וויענ' מיטטה' שאל ממני רח“ל קצ”ב וזה לא כביר כתבתיאליו על אֹדות זאת ובקשתי להשיבו לקאוונא ליד הג' שטערן, ובלתי ספק יעשהזאת. ע“ד ספרי שירי יהודה לא ידעתי מאומה. אליאשעוויץ המו”ל התחייבלהדפיסו עד חג הפסח; ואני טרם אדע מה עשה בו, כי לא אדע מקום חניתו עתה; ואולי ידעת את האיש הזה ואת שיחו כי לא באמונה ינהג. הקראת את שירי בלשון יהודית הנדפס בקול מבשר נומר 11, האםישר בעיניך? גם אנחנו חגוֹנו את חג רָנַי פַּלַט אדוננו המלך, ודרשתי אשרדרשתי בלשון רוסיה נשלחה אל שר הפלך בקאוונא ואולי תהיה נדפסתבוויעדאָמאָסטו. ובזה כלו לפי שעה דברי אליך ובבוא הספרים לידי אשוב לדברבך במהרי לשלחם אליך ואתה אל נא תעצור לי לכתוב כפעם בפעם ואל תפנה אלשתיקתי לפעמים ואל יעלו על לבבך דברים כי קצפתי בך1 או מאסתיך; אל תשתע כי ידידך אנכי ודבריך חביבים עלי תמיד כשעהראשונה; ובכל עת ובכל שעה בשלומך ידרוש וזכוֹר יזכרך מארץ חרמונים מעירמצער, ידידך באמת ובלי ספק, שאין להרהר אחריו ואין לפקפק, יל"ג. P.S. בבית שטערן תזכיר שמי אם תבֹא אליהם וברכתם. ולסופרנווידידנו ר"א מאפו תאמר כי בנו הוא לי למשיב נפש ולמִפתּח מזכיר את שם אביוהיקר לי מאֹד. ברוך האילן שנשא פרי הדר כזה שטעמו וטעם עצו שוה; ישמח האבביוצא חלציו! לכל מיודעי ומכירי בקאוונא את אשר תראה תגיד כי דורש שלומםוטובתם אני כל ימי לעולם. חזרנו על כל המקרא ולא מצינו פעל “קצף” נע“ב זולתמש”ב בישעיה (ח', כ"א) והתקצף וקלל במלכו, אשר שיעורו והתקצף במלכווקלל, וכנראה לזה כוון המחבר. העורך. ↩ את הטקסט[ים] לעיל הפיקו מתנדבי פרויקט בן־יהודה באינטרנט. הכל זמין תמיד בכתובת הבאה:https://benyehuda.org/read/42533	Project Ben-Yehuda	{ "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q1376036", "authors": "יהודה ליב גורדון", "filepath_pby": "/p46/m42533", "genre": "מכתבים", "original_language": "", "pby_id": 42533, "source_edition": "ווארשא:", "title": "תרכ\"ו", "translator_uris": "", "translators": "" }
"תרכ\"ז\n\t\n\n\n\n\n\n\n\nאגרת חמשים וחמש.\n\n\n\n\n\nברכה ושלום להרב(...TRUNCATED)	Project Ben-Yehuda	{"author_uris":"https://wikidata.org/wiki/Q1376036","authors":"יהודה ליב גורדון","file(...TRUNCATED)
"שלמה מימון וספר תולדותיו\n\t\n\n\n\n\n\n\n\n[א]\n\nמכל הבנים שגלו(...TRUNCATED)	Project Ben-Yehuda	{"author_uris":"https://wikidata.org/wiki/Q12410594","authors":"פישל לחובר","filepath_pby":(...TRUNCATED)
"אחרית דבר: מאת הועד להוצאת כתבי דוד סמילנסקי\n\t\n\n\n\nהוע(...TRUNCATED)	Project Ben-Yehuda	{"author_uris":"","authors":"הועד להוצאת כתבי דוד סמילנסקי","filepath_pby":(...TRUNCATED)

End of preview. Expand in Data Studio

Project Ben-Yehuda Corpus

Dataset Description

This dataset contains a comprehensive collection of public domain Hebrew texts, sourced from the digital library of Project Ben-Yehuda. The corpus includes thousands of works spanning various genres such as prose, poetry, essays, and translations, primarily from the Haskalah period to the early 20th century.

The data has been structured and cleaned to be readily usable for Natural Language Processing (NLP) tasks, including language modeling, text analysis, historical linguistics research, and more. Each entry in the dataset corresponds to a single literary work and includes both the full text and rich metadata from the project's catalog.

Dataset Structure

The dataset consists of a single split, train. Each record contains three main fields: text, source, and metadata.

Data Instances

A typical data instance looks like this:

{
  "text": "לְפֶתַח הַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית הַגְּדוֹלָה, מִבְּנֵי-הַבְּרִיחַ הָאַחֲרוֹנִים לְאוֹתָהּ הָעוֹנָה, אֲשֶׁר נִשְׁאַר בָּעִיר לִרְפוּאָה, הָיָה מִתְגַּנֵּב יוֹם-יוֹם בְּשָׁעָה קְבוּעָה וּבְדִיּוּק גָּמוּר אָדָם אֶחָד, עוֹבֵר-אֹרַח, שֶׁאִישׁ לֹא יְדָעוֹ. הוּא הָיָה בָּא תָּמִיד בִּשְׁעַת-הַצָּהֳרַיִם...",
  "source": "Project Ben-Yehuda",
  "metadata": {
    "pby_id": 18,
    "title": "פת לחם",
    "authors": "יוסף חיים ברנר",
    "translators": "",
    "author_uris": "https://wikidata.org/wiki/Q939732",
    "translator_uris": "",
    "original_language": "",
    "genre": "פרוזה",
    "source_edition": "ע\"פ “כתבים”, כרכים א‘-ב’, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל“ח-תשמ”ה",
    "filepath_pby": "/p66/m18"
  }
}

Data Fields

text (string): The full, unprocessed text content of the work.
source (string): The origin of the data, consistently set to "Project Ben-Yehuda".
metadata (struct): A nested object containing detailed information about the work:
- pby_id (int64): The unique identifier for the work in the Project Ben-Yehuda catalog.
- title (string): The title of the work.
- authors (string): The name(s) of the author(s).
- translators (string): The name(s) of the translator(s), if applicable.
- author_uris (string): Wikidata URIs for the author(s).
- translator_uris (string): Wikidata URIs for the translator(s).
- original_language (string): The original language of the work, if it's a translation.
- genre (string): The literary genre (e.g., "פרוזה", "שירה", "מאמרים ומסות").
- source_edition (string): Information about the printed edition used as the source for the digital text.
- filepath_pby (string): The original file path in the Project Ben-Yehuda archive structure.

Dataset Creation

The dataset was created by processing the publicly available files from Project Ben-Yehuda. The process involved:

Parsing the pseudocatalogue.csv file provided by the project to extract metadata for each work.
Matching each entry in the catalog to its corresponding text file based on the provided file path.
Reading the content of each text file.
Combining the text and metadata into a structured JSONL format, sharded into multiple files to adhere to repository size limits.
Finally, an automated workflow converts the entire collection into a single, efficient Parquet file for use with the datasets library.

The scripts used for this process are available at https://github.com/NHLOCAL/The-Digital-Genizah.

Source Data and Attribution

This dataset is made possible by the incredible work of Project Ben-Yehuda and its many dedicated volunteers, who have worked for decades to digitize and make Hebrew literature accessible to all. We extend our deepest gratitude to them. For more information about the original project, please visit their website: benyehuda.org.

Disclaimer: This dataset is an independent initiative and is not officially affiliated with, or endorsed by, the official Project Ben-Yehuda. It was created solely for the purpose of making this valuable public domain resource more accessible for computational research and NLP applications in a standardized, machine-readable format. The text content is presented as-is from the source files.

Licensing Information

The texts sourced from Project Ben-Yehuda are in the public domain. In the spirit of open access and to maximize usability, this compiled dataset is released under the Creative Commons Zero v1.0 Universal (CC0 1.0) Public Domain Dedication. You can copy, modify, distribute, and perform the work, even for commercial purposes, all without asking permission.

Citation Information

If you use this dataset in your research, please consider citing the original Project Ben-Yehuda as the source of the texts. You can also cite this dataset to ensure reproducibility:

@dataset{project_ben_yehuda_corpus_nhlocal,
  author       = {nhlocal and Project Ben-Yehuda},
  title        = {Project Ben-Yehuda Corpus},
  year         = {2025},
  publisher    = {Hugging Face},
  dataset      = {nhlocal/project-ben-yehuda},
  url          = {https://huggingface.co/datasets/nhlocal/project-ben-yehuda}
}

Downloads last month: 22

Size of the auto-converted Parquet files:

305 MB

Number of rows:

10,351